ניתוח הסקר – מבחן כמדד להצלחה בחיים:

על פי הסקר שערכנו,ניתן לראות שרוב האנשים שענו על הסקר נמצאים בשלב יותר בוגר בחיים,המתפרסים לגילאי 36-60 ומהווים כמעט רוב מוחלט מהעונים שלנו          (83%) וכמו כל אדם בוגר צריך לעבוד ולדאוג לעצמך.

נתוני הסקר הם מאוד מעניינים מנקודת המבט שלהם,בגלל שהם יכולים להסתכל לאחור ולשאול את עצמם כמה מהשאלות ששאלנו אותם בסקר.

לפי הסקר אפשר לראות שרוב הנשאלים אכן עשו בגרות ויש להם תעודת בגרות מלאה(90%),אך מצד שני יותר ממחצית הנשאלים חושבים שאכן אפשר להצליח ללא בגרות(65%). 

זהו נתון מעניין מפני שיש כנראה אנשים שעשו בגרות למרות שלא חשבו שהיא תיהיה בהכרח נחוצה להם והם יוכלו להתקדם בחיים גם בלעדייה.

 בנוסף,כמעט כל העונים, או לפחות נתח מאוד גדול מהעונים(83%) אכן מכירים מישהו שהצליח ללא בגרות כלל.

הנתונים האלה מעוררים הרבה שאלות כמו למה בעצם הם טרחו לעשות בגרות?אם אכן יש אנשים מוצלחים ללא בגרות והם בעצמם חושבים שאכן אפשר להצליח ללא אחת,והם בכל זאת דרשו מעצמם לעשות בגרות.

מצד שני,הצלחה הוא מושג מאוד עמום ואין לו הגדרה אחת,כל אחד מגדיר הצלחה באופן שונה. בסקר היו מגוון הגדרות של מה הם הצלחה לאנשים מסויימים כמו,אושר,בריאות,חוכמה,הצלחה כלכלית,פרסום,הגשה עצמית וכו’…

כל הנשאלים(100%) ענו שמבחינתם הצלחה היא הגשה עצמית. 

בנוסף לכך,מחצית הנשאלים(51%) ענו שמבחינתם הצלחה היא גם הצלחה כלכלית פרט להגשמה עצמית.

למרות השאלות והתשובות הקודמות,כששאלנו האם אדם ללא בגרות,סיכוייו להצלחה קטנים יותר מחצית מהעונים(48%) ענו שכן.

לפי הסקר, 35% מהנשאלים השלים בגרות אחרי בית הספר, ניתן להבין שכנראה היה צריך אותה למקצוע שלו/למקום עבודתו,או שאם הבן אדם הוא מקבוצת הגיל הצעירה יותר,שיצטרך אותה בעתיד,ועשה אותה כדי להיות בטוח.

אפשר להבין מהסקר, שהרבה אנשים עשו בגרות למרות שלא בהכרח חושבים שהיא חשובה. אפשר להסיק שעשו אותה בגלל ההורים,או כדי שתיהיה בצד למקרה “חירום”.

ניתן לראות שמבחינת כל העונים הצלחה בחיים היא הגשמה עצמית,מה שמוכיח שבשביל הצלחה,לא חייבים תעודת בגרות,כי להגשים את עצמך אפשר בהרבה תחומים ולא בהכרח בתחומים שדורשים תעודת בגרות.

מגישה: רימה ליסונוב.

האם אפשר להצליח בחיים בלי בגרות?

מאת אביה לוי שלי

ראיון עם אריק מנדלבאום מנהל בית ספר שבו הוא מציג את דעתנו על החינוך והבגרויות:

אביה לוי שלי: תציג את עצמך, תספר על עצמך 

“קוראים לי אריק, אני בן 48 נשוי לגליה ויש לי שתי בנות, רותם ושילת, רותם מסיימת יב ושילת שהגיעה ממשפחת אומנה, אני גר בגליל במצפה גיתה, המקצוע הראשון שלי היה גנן צמחים ובהמשך הגעתי איכשהו לחינוך”. 

אביה לוי שלי: תוכל לספר לנו מהי האג’נדה החינוכית שלך?

“האג’נדה החינוכית שלי … בעצם לא חינוכית אלא אג’נדה קיומית, חינוך בעצם לא מעניין אותי למרות היותי איש חינוך, מה שמעניין אותי זו הסיבה הקיומית סיבת החיים, שאלות קיומיות ובעיני שלושת השאלות העיקריות הן לשם מה אני חי? איזה אדם אני רוצה להיות? ובאיזה עולם אני רוצה לחיות? מכאן גוזרים כל תפיסה חינוכית שלא תהיה, בצורה מודעת או לא כל אג’נדה חינוכית יושבת על הלכות יסוד של תשובות לשלושת השאלות הללו”. 

אביה לוי שלי: איך לדעתך צריך להיראות החינוך? לאיזה כיון החינוך צריך ללכת? 

“לדעתי החינוך צריך להיות הרבה יותר פתוח, הרבה יותר אוטונומי, הרבה יותר הגשמה ולא שליטה, בינינו בתי ספר מיותרים זה בזבוז זמן, בזבוז מקום ובזבוז משאבי ציבור וגם פגיעה הרבה פעמים באיכות חיים, גם של המורים וגם של הילדים וזה רחוק ממקום שבאמת מטפח למידה. במקרה הטוב הוא לא פוגע ובמקרה הרע הוא עושה נזקים מאוד משמעותיים. צריך לחזור פשוט לשאול את השאלות העמוקות, מהי למידה? איך בית הספר מטפח את הלמידה ולא העברת ידע, שינון וכל מיני שטויות כמו הבגרויות ושאר המיצבים”. 

אביה לוי שלי: מה דעתך על הבגרויות כפי שהן היום? מה לדעתך צריכות להיות דרכי ההיבחנות? 

“המטרה העיקרית של בגרות זה לסנן את טובת האקדמיה ולדאוג שלפחות מחצית מהעם ישאר בצד שמאל של ההתפלגות הנורמלית ולכן המעשה החינוכי שטומן בחובו הבגרויות במדינת ישראל הוא מעשה לא חינוכי בכלל, להפך הוא גורם להרבה מאוד מהתלמידים לסיים את התיכון בתחושה של כישלון, לא צריך בגרויות, אין שום משמעות לבגרות, וגם לא הייתי קורא לזה בגרות כי זה רחוק מלהיות משהו שקשור לבגרות, זה קשור לאינטרסים פוליטיים. פוליטיים לא של ימין ושמאל, אלא של אקדמיה והשכלה גבוהה וכדומה. ובנוסף להחזיק את התלמידים שלא יהיו חופשיים כי אם יחזיקו אתכם כדי שתעשו את הבגרויות אז אתם לא תעשו בלאגן ותבינו שאפשר לעשות בחיים דברים יותר משמעותיים. אני בכלל לא חושב שצריכות להיות דרכי היבחנות ולא ציונים ולא השוואות, אני חושב שצריך להדהד כל הזמן ולתת משוב על ההתקדמות המתמדת, אני חושב שהלמידה לא צריכה להיות לפי גיל, אני חושב שהחברה שלנו צריכה להעריך בעלי מקצוע לא פחות מידע אקדמי ותשוקה ללמידה וסקרנות ועשייה למען עולם טוב יותר ולכן אין שום משמעות. בתי הספר בכלל נוצרו לא כדי לטפח למידה אלא כדי לייצר פועלי ייצור, אזרחים נאמנים וחיילים לצבא ולכן אני חושב שהבגרויות הן חטא מאוד משמעותי שפוגע כי בסוף הכל יכנס לשם. צריך לשנות אותן מהיסוד”. 

אביה לוי שלי: כיצד ניתן להתאים את ההוראה לסוגי תלמידים שונים? 

“צריך לחקור את התלמיד ושהוא יכוון מה הוא צריך ומה הוא לא צריך, לא לקבוע עליו מראש מה הוא צריך ומה לא, אלא יחד איתו ללמוד אותו ואת עצמו ואת החיים שלו”. 

אביה לוי שלי: מה למדת ומה אתה מסיק כמנהל מההוראה המקוונת בשעת חירום זאת? 

“עד כמה בית ספר מיותר, עד כמה מטעה משרד החינוך לא רלוונטי לשטח ועד כמה למי שבאמת הרוויח בתקופה הזו, אפשר ללמוד הרבה יותר טוב בכל מקום חוץ במוסד הזה שנקרא בית ספר”. 

אביה לוי שלי: מה ניתן לשפר וכיצד?

“צריך בעצם לחסל מהיסוד את בתי הספר ולבנות מחדש מקומות ותהליכים שקשורים ללמידה”. 

אביה לוי שלי: איך לדעתך בית הספר במאה ה 21 צריך להיראות?

“כל דבר חוץ ממה שנראה היום, אני בכלל לא בטוח שצריך מקום שנקרא בית ספר. אבל זה ישאר ככה מכל מיני סיבות כי הוא משרת הרבה יותר בייביסיטר וצרכים פוליטיים חברתיים מאשר צרכי למידה. הרי בסופו של דבר את הבגרות אם רוצים עושים בחצי שנה”.  

אביה לוי שלי: במה יש לשים את הדגש?

“באוטונומיה, בחופש, לקיחת אחריות וטיפוח הסקרנות ללמידה”. 

אביה לוי שלי: האם תרצה להוסיף משהו?

“יש הרבה דברים שאני מוסיף והם כתובים ומפורסמים, בעיקר אני חושב שהתלמידים צריכים לעשות מרד כללי ולהגיד שבית הספר לא רלוונטי לחיים ולא רלוונטי ללמידה, ולהפסיק לבוא אליו ואני מוכן לעזור להוביל את המרד הזה, בהצלחה”. 

עד כמה ההקלות עוזרות לתלמידים בבגרויות?

מאת שירז רבינוביץ

ראיון עם קרן כץ רכזת בגרויות שבו היא מציגה את דעתה על תקופת הקורונה והבגרויות

שירז רבינוביץ’: תציגי את עצמך מה שמך ומה תפקידך? 

“קוראים לי קרן כץ, אני מורה 11 שנה ובשנתיים האחרונות הפכתי להיות רכזת בגרויות בתיכון אורט שלומי ומחנכת כיתה י, אני נשואה ויש לי שני ילדים. ותקופת הקורונה הייתה מאתגרת כמחנכת, אמא ורכזת בגרויות”.

שירז רבינוביץ’: תסבירי את ההנחיות החדשות של משרד החינוך המותאמות למשבר הקורונה.

כשהתחיל כל משבר הקורונה, אז לא ידעו מה יהיה עם הבגרויות הייתה תקופה מאוד מבלבלת בעיקר לרכזי הבגרויות יצאו בערך מתחילת הקורונה איזה עשרה חוזים שכל פעם משנים, מזיזים האם יהיה בגרויות לא יהיה, לצורך הדוגמה אנו נמצאים עכשיו בתחילת יוני אז היינו אמורים לעבור בערך חצי מהבגרויות ובעצם משרד החינוך החליט שהוא דוחה את הבגרויות ומתחיל אותן מה- 23.6 ובעצם את הבגרות במתמטיקה הייתה אמורה להיות ביום אחד, היא מתפרסת על משך שלושה ימים וכל פעם רק שני שאלונים באותו מקצוע ומותר 15 תלמידים בכל כיתה, חייבים להיות עם מסיכה, צריך להיות במרחק אחד מהשני אבל ההנחיות החדשות בעיקר מעורפלות כי הן כל פעם יכולות להשתנות”. 

שירז רבינוביץ’: האם התלמידים שנבחנו בכיתה יא או במועדי החורף במקצועות ספרות, היסטוריה ואזרחות עדיין צריכים להיבחן או שהם פטורים? 

“יש כמה שלבים, אם תלמיד נבחן בחורף והוא נכשל אנו צריכים בעצם להגיש בקשה בהנחה, אם הוא נכשל באזרחות ובעצם בקיץ הוא אמור להיבחן באזרחות וספרות מכיוון שההפרש בין הבגרויות זה יום אחרי יום, אז החליטו במשרד החינוך לאפשר לתלמידים שנכשלו בעצם להיבחן היבחנות אחת פנימית שזה אומר שבית הספר מאריך אותם. זה לא עובד כל כך מהר להגיש בקשה בפורטל שהמפקח יחתום, צריכים לעשות קורס של שישים שעות של למידה ובעצם אנחנו נמצאים עכשיו במצב המתנה אם בערך ארבעה או חמישה תלמידים. כי בעצם אנחנו מחכים שיאפשרו להם במידה ותלמיד לא יאושר לעשות פנימית אז לצערי התלמיד יצטרך להיבחן בשתי בחינות בספרות, היסטוריה ואזרחות אחד אחרי השני יום אחרי יום, לגבי תלמידים שפשוט היה להם ציון הגשה והבריזו ולא הגיעו באותו יום אז כמובן שהם חייבים לעשות חיצוני את שתי הבחינות בגרות”.

שירז רבינוביץ’: האם הבחינות יתקיימו באותה מתכונת עם בוחנים מבחוץ, באיזו צורה זה מתקיים?

“הבחינות מפוזרות למשל במתמטיקה לשלושה ימים או אנגלית לצורך הדוגמה כדי שלא יהיה עומס, הבחינות יהיו באותה מתכונת, בוחנים מבחוץ, יגיע משגיח ההבדל היחידי שאולי הוא יהיה הקושי העיקרי זה שהתלמידים כרגע לפי ההנחיה חייבים לשבת בבחינת הבגרות לאורך כל הבחינה עם מסיכה על הפנים שלהם. אני חושבת שזה יהיה קשה, ההנחיות אותו דבר אסור לאחר וצריך להגיע עם תעודת זהות”. 

שירז רבינוביץ’: האם התלמידים יבחנו על כל החומר שהיו אמורים ללמוד?

“התלמידים לא נבחנים על כל החומר שהם היו אמורים ללמוד, בגלל הקורונה עשו בעצם מיקודים למקצועות השונים ובחלק מהמקצועות הורידו חומר לצורך הדוגמה אני אתן דוגמה על לשון, תלמידים שלא היו זכאים למבחן מותאם היום כולם מקבלים מבחן מותאם שזה בעצם מקל. בספרות ממש מיקדו שכך יודעים בדיוק מה הפרק חובה שיהיה, ואיזה פרקים אפשר לעשות בהם בחירה, בעצם בכל המקצועות עשו מיקוד לחומר ובעצם צמצמו אותו כי הבינו שתקופת הקורונה בעצם מנעה מהתלמידים כמעט חודשיים וחצי ללמוד באופן רצוף ולכן מה שהם עושים זה להקל מבחינת המיקוד של החומר”.

שירז רבינוביץ’: האם תרצי להוסיף עוד משהו בנושא?

“אני אוסיף עוד משהו, תקופת הקורונה הייתה קצת משוגעת לכולם ובעיקר לי כ- רכזת בגרויות כי הנהלים משתנים מרגע לרגע, כן לעשות את זה לא לעשות, מתי הבגרויות? איך אוכפים? מה עושים? וזו תקופה מאוד מבלבלת בסופו של דבר ניסו לייצב איזושהי מערכת שהבגרויות יהיו בחודש סוף יוני, יולי בעצם כל חודש יולי אני אעבוד, שזה קצת קשה אבל אין מה לעשות, זה מה שצריך לעשות. אני שמחה שבאו לקראת התלמידים, אני חושבת שלתלמידים היה מאוד קשה וכרגע שהם מכוונים למטרה מסוימת אז יותר קל להם ואני מאחלת שיהיה להם בהצלחה בבגרויות”. 

הקורונה שינתה הכל!

אתם מצפים שפתאום נחזור להכל ככה בקלות הניתוק הזה גרם לנו משהו כלפי החיים, תבינו שכל ההצטברות לימודים הזאת גורמת לנו לחץ שמתלווה כל היום.

שמי שירז רבינוביץ ואני תלמידת  י״ב, קרובה לסיים את הלימודים עם תעודת בגרות מלאה. אבל עכשיו אני לא בטוחה בזה, הייתי רגילה לשגרה, לקום לבית ספר, ללמוד לבגרויות, מתכונות ולהמשיך בתחביבים האישיים שלי. אך הכל השתנה וכמובן שאני לא מאשימה אף אחד, אין פה את מי להאשים. אבל ויש פה אבל גדול בכל התקופה הזאת היה מאוד קשה להתנהל בהקשר הלימודים,  מאוד מדכא להיות בבית וללמוד דרך אפליקציית זום, המוטיבציה ירדה ולא היה חשק, אבל זה המצב וצריך להתמודד איתו. בכל התקופה הזאת חשבתי שממש באים לקראתנו, אמרו לנו שיורידו קצת בגרויות וכבר נתנו לנו להיות בתחושה שלמרות המצב נצליח לעבור אותו עם תעודת בגרות מלאה. לאט לאט הקורונה פחתה ובית הספר נפתח מחדש, והחליטו עקב זה להחזיר את כל הבגרויות גם אלו שהורידו והכל בלחץ של זמן מטורף. מה אתם חושבים שאנחנו רובוטים? שיכולים להכיל למוח כמות חומר בזמן מופחת ממש לא! תתחשבו קצת, עבדנו קשה בכל הבגרויות שעשינו, ועכשיו שאנחנו בסוף אתם מקשים עלינו?! בשביל מה? בואו לקראתנו! מה שהורדתם אל תחזירו כי בזמן שאמרו שאין את הבגרויות האלה לא חשבנו על זה, ואז בהפתעה החזירו אותן בזמן שהזנחנו אותן.

אני פונה אליך שר החינוך, בבקשה תתחשב בנו, אנחנו שנייה לפני הסוף, תן שהסוף הזה יהיה טוב. קח יוזמה תבדוק את מצב הלחץ של הבגרויות בבתי הספר ותשתדל לבוא לקראתנו התלמידים.

מגישה: שירז רבינוביץ.

עד כמה ההקלות אפקטיביות?

ראיון זה הוא ראיון עם רכזת לקויות למידה בבית ספרי אורט שלומי. אותה רכזת היא גם המורה שלי לאנגלית והיא הביאה את חוות דעתה על הדברים הרלוונטים לנו כעת, על נושא עבודתינו שהוא נושא הבגרויות, דרכי ההיבחנות, נושא הלמידה המקוונת בשעת הקורונה ועוד.

תציגי את עצמך ואת התפקיד שלך

שמי ניצה שוורץ, אני רכזת לקויות למידה בבית ספר.

כדי להיות רכזת לקויות למידה  צריך להשתלם במשך שנה שלמה ולהתחיל לעבוד בשטח.

העבודה שלי בצמוד ליועצת בית הספר, אנו אוספות נתונים על כל התלמידים שיש להם אבחונים ועל כל התלמידים הפוטנציאליים שכן צריכים אבחון אבל עדיין לא מאותרים.

אז השלב הראשון זה לאתר את התלמידים עם קשיים אובייקטיבים והשלב השני הוא למלא שאלון עם הורי התלמיד והתלמיד בעצמו, ולאחר מכן בישיבה מצומצמת אנו מחליטים באמת אם אותו תלמיד זקוק לגשת לאבחון או לא.

לפעמים תלמיד לא צריך לגשת לאבחון ואז חוסכים כסף רב להורים והתלמיד פשוט צריך כלים להתמודדות עם הקשיים שיש לו וברוב הפעמים הוא מצליח. 

בפעמים בהם תלמידים לא מצליחים וכן באים עם אבחונים אז אנחנו בונים את התיק לאט לאט ובזהירות רבה כי מדובר פה בהצלחה של התלמיד ובהגשה אופטימלית של התיק  שהוא יהיה מוכן וסגור מכל הכיוונים כדי שהוא יקבל את ההתאמות המתאימות לו בעיקר לבגרויות ומתכונות כדי שהוא יצליח.

הדבר הכי חשוב בבניית התיק הוא שהתלמיד אכן לומד ולא רק מסתמך על ההתאמות, התלמיד חייב ללמוד  וחייב להראות שינוי והתקדמות תהליכית בלמידה, תלמיד שמראה את כל  הדברים האלה מן הסתם יקבל ויאושר בוועדה המחוזית, אך תלמיד שאין לו מבחנים ולא לומד ולא מגיע לבית ספר, מן הסתם אנחנו לא נגיש את התיק כי אף אחד לא יאשר אותו. יש לציין שהמחנכים והמורים המקצועיים חייבים להיות מעורבים בתהליך וכך גם ההורים, היועצת ומנהל בית הספר.

האם את רואה הצלחות כתוצאה מההקלות?

בוודאי. בדרך כלל כל תלמיד שמקבל את ההתאמות המתאימות לו כמו הקראה, הכתבה, הכתבה לבוחן ניטראלי, אנושי או ע”י מחשב או בכלל בחינה בע”פ, מייצרת הצלחות רבות אצל התלמידים כי אלה ההתאמות האופטימליות שגורמות להם להצליח.

מקרה ספציפי אחד על תלמיד שלא למד בכיתה י’ ובאמת לא הגשנו את התיק שלו כי לא הייתה שם למידה, בעיית נוכחות קשה מאוד והחלטנו שאנחנו לא מגישים אותו.

בשיחה איתו ועם ההורים אמרנו שאם הוא לא עושה שינוי אז הוא לא מקבל כלום. בכיתה יא’ באמת הוא עשה שינוי, הגיע לבית הספר עשה מבחנים עם ובלי הקראה, מותאמים ולא מותאמים וכן הצליח וכנראה תהיה לו בגרות השנה. השנה הוא מסיים יב’ וכן תהיה לו בגרות, אני לא יודעת אם בגרות מלאה אבל ביחס למה שיהיה זה בטוח יותר טוב. כן יש הצלחות, תלמידים תמיד מודים לי על זה אבל זו באמת לא אני, אני נותנת את מה שהם אמורים לקבל ומשתדלת מאוד לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר.

מה דעתך על הבגרויות כפי שהן היום? מה לדעתך צריכות להיות דרכי ההיבחנות?

הבגרויות כן עשו שינוי, אני לא הייתי משנה אותן, היום הבגרויות הן במגמה של מטה קוגניציה, הכוונה חשיבה על גבי חשיבה לא צריך ללמוד חומר בע”פ ולהקיא אותו אלא נותנים מצב נתון ואז צריך ליישם את כל מה שלמדת שלדעתי זה מצויין.

איך לדעתך בית ספר צריך להראות במאה ה 21? במה יש לשים את הדגש?

אנחנו באמת נמצאים במאה ה 21 ויש כל כך הרבה דברים חדשים שיצאו אבל אני עדיין מאמינה וחסידה גדולה, ותלמידים יכולים להעיד שעדיין אנחנו צריכים מחברת ועיפרון ולכתוב, כי בלי כתיבה אין אימונים. הכתיבה גורמת להתפתחות המחשבה ולסדר רעיונות, אז אני כן מאמינה בכתיבה וכן מאמינה במה שהיה גם לפני 50 או 60 שנה.

הדגש צריך להיות לגבי תלמידים וחשיבה ביקורתית, תלמידים צריכים לדעת איך לחשוב ואיך להעביר ביקורת ולהיות גם קורא ביקורתי. הרבה תלמידים לא רוצים להתאמץ ואני חושבת שהדבר הכי חשוב זה יגיעה והתאמצות כי תלמיד שלא יתאמץ לא יצא ממנו כלום.

מה למדת ומה את מסיקה כמורה מהלימודים המקוונים בשעת חירום זאת?

מבחינת הזום יש תלמידים שכן התחברו לזום וכן אפילו יקבלו תעודת הצטיינות על זה. 

ומאידך יש המון תלמידים שלא התחברו ולא נכנסו וזה לא דיבר אליהם כי יש להם פוביה בקשר למחשב או לכל דבר דיגיטלי אז זה לכאן ולכאן. אני לא הייתי רוצה לחזור לזום כי אני יותר אוהבת אנשים והייתי רוצה להיפגש ולראות פנים.

מה משמעות ההקלות השנה? שנת הקורונה?

בעידן הקורונה אין הרבה הנחות ההנחה היחידה היא שמבחנים שהיו אמורים להיעשות ולא נעשו ייעשו באופן קליל יותר או גם לקחת עבודות או מחברות או לחלופין לראות תפקוד בזמן קורונה.

ואם אנחנו מדברים כבר על תפקוד בזמן קורונה אז באמת המון תלמידים לא יקבלו התאמות כי המון תלמידים לא תפקדו בתקופת הקורונה. הדבר היחיד שאני רוצה לומר שהרבי הקודם של חב”ד אמר שבלי יגיעה ובלי התאמצות ובלי דם יזע ודמעות כלום לא יעזור, לא יהיה שום דבר לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. 

תלמיד צריך להתאמץ, להתייגע ושזה יהיה שלו ולא להסתמך על העתקות או על ההקלות או על מורים טובים או על מורים שמוותרים, כי כולם מסיימים את התיכון והולכים לצבא ואחרי זה יוצאים למעגל העבודה ולאוניברסיטה ורואים שזה באמת לא כזה פשוט.בגלל זה המון תלמידים רוצים לחזור לבית הספר ומעריכים את בית הספר.

מגישה: מאי בן דוד.

האם התלמיד אשם בכך שלא מצליח בלימודים?

ראיון עם יוחאי כמיסה מנהל אגף החינוך שבו הוא מסביר את נקודת מבטו על התלמידים בבית הספר

אביה לוי שלי:  תציג את עצמך, תספר על עצמך.

יוחאי כמיסה, נשוי לטלי ואב לעוז, אור ומור.

מנהל את אגף החינוך במועצה המקומית שלומי מזה 4 שנים.

קודם לכן, ניהלתי את ביה”ס עתיד במעלות ומילאתי שורה של תפקידי הוראה וניהול בתיכון ברנקו וייס במרום הגליל.

אביה לוי שלי:  תוכל לספר לנו מהי האג’נדה החינוכית שלך?

אני מאמין בתפיסה החינוכית שלי שהילד הוא המרכז ותפקדנו לעזור, לתמוך ולהיות למעטפת עד שיגדל להיות בוגר משמעותי ומשפיע בחברה.

תפקדנו הוא להיות לו לדוגמא אישית כך שהחינוך הוא לא חד כיווני אלא דו-כיווני ודינמי.

אביה לוי שלי:  איך לדעתך צריך להיראות החינוך? לאיזה כיוונים החינוך צריך ללכת

החינוך צריך להיות בראיה הוליסטית, מיטבי ומותאם לכל תלמיד ע”פ צרכיו, יכולותיו וכישוריו.

אני מאמין שמערכת החינוך צריכה להיות יותר קשובה ומותאמת למאה ה21 הן בטכנולוגיה, במרחבים הפיסיים ובפדגוגיות הלמידה.

אביה לוי שלי:  מה דעתך על הבגרויות כפי שהן היום? מה לדעתך צריכות להיות דרכי ההיבחנות?

אני מאמין כי הערכה חלופית היא דרך ההיבחנות אותה צריך לאמץ ולה צריך לתת את כובד המשקל בציון. הערכה החלופית רואה את הדרך של התלמיד, החקר והלמידה העצמית שלו בשונה מהלמידה הממוקדת לבחינות הבגרות שלרוב התלמיד “מקיא” את החומר בבחינה ולא נשאר לו מהלמידה ערך מוסך כלל.

אביה לוי שלי:  כיצד ניתן להתאים את ההוראה לסוגי תלמידים שונים?

למידה בכיתה הטרוגנית משרתת טווח רחב של רמות תלמידים ונותנת מענה רחב ומשרתת רצונות וצרכים ייחודיים בכיתה וכתוצאה מכך יש שונות רבה בין בתיה”ס ויכולת הכלה שונה.

הלמידה בעיני צריכה להיות יותר בקבוצות למידה בה התלמידים יכולים להפרות זה את זה ופחות למידה פרונטלית של מורה ולוח.

אביה לוי שלי:  מה למדת ומה אתה מסיק כמנהל אגף החינוך בשלומי?

בלימודי האקדמיים אני מסיים השנה את הדוקטורט שלי בחינוך בנושא הטמעת תוכניות לימודים לנוער בסיכון וצמצום הנשירה.

בתפקידי כמנהל אגף החינוך למדתי כי ההון האנושי בשלומי איכותי, מסור ומקצועי. ישנה מחויבות גדולה של כל הצוותים להצלחת התלמידים שלנו ואנחנו ללא ספק בכיוון חיובי ונכון.

כלל המערכות בשלומי מגויסות ומבינה את חשיבות החינוך וההשקעה בחינוך היא מהגבוהות שיש.

אביה לוי שלי:  מה ניתן לשפר? וכיצד?

אני נמנע מלענות על השאלה הזו מאחר והחינוך הוא תהליך ארוך ואנו נמצאים במגמה מתמדת של שינויים.

אביה לוי שלי:  איך לדעתך בית הספר במאה ה 21 צריך להראות?

בראש ובראשונה ביה”ס חייב להיות מזמין בנראות הפיסית שלו.

הלמידה צריכה לשלב יותר למידת חקר, סיורים ופעילות חוץ בית ספרית.

אני דווקא מאמין שלא צריך להרבות בדיגיטל ובלמידה מול מסכים.

אביה לוי שלי:  במה יש לשים את הדגש?

יש לשים את הדגש בהשקעות בינוי ומבנים.

אביה לוי שלי:  האם תרצה להוסיף משהו?

איחולי ברכה והצלחה

מגישה: אביה לוי שלי

בגרויות בזמן מגפת הקורונה:

המצב בחודשים האחרונים מוזר לכולנו,בעקבות הקורונה חלו הרבה שינויים בכל מיני מקומות, אך אחד השינויים הבולטים ביותר היה במערכת החינוכית. 

המערכת החינוכית הושבתה למשך כמה חודשים ובעקבות כך חלו שינויים בשיטת הבגרויות, כמות הבגרויות, הקלות בחומר ועוד.

מה אפקט מגפת הקורונה על המערכת החינוכית? 

בעקבות הקורונה והמצב הקשה שמערכת החינוך נקלעה אליו, המערכת החינוכית החליטה לתת הקלות במבחני הבגרות ואת חלקם אפילו לעשות באופן פנימי.

אך האם ההקלות באמת משמעותיות ומקלות על התלמידים? לא בהכרח. 

לפי דעתי ההקלות הן מינוריות וכתלמידים הפסדנו כמעט שלושה חודשי לימוד בהן הלמידה בדרך כלל היא הכי אינטנסיבית והכי רצינית בה הילדים ״מתעוררים על עצמם״ באיזה שהוא מקום ולוקחים את עצמם בידיים לקראת בגרויות האביב והקיץ. 

רוב בגרויות הקיץ אינן מבוטלות ויש הרבה חומר להספיק בזמן כה קצוב, זמן שלדעתי לא מספיק למקצועות מסויימים. 

אנחנו כתלמידים שלומדים לבגרות אולי נקבל שעות נוספות מהחופש הגדול כדי שנצליח בבגרות אך גם אנחנו בילינו בהסגר בביתנו.

שלושה חודשים ללא יציאה מהבית,גם אנחנו רוצים להינות מהחופש, לכן אני לא חושבת שזה הוגן לעשות בגרויות רבות עם הקלות מועטות.

אני חושבת שהלמידה מרחוק לא הייתה אפקטיבית ויותר מכך, אני חושבת שהיא העמיסה על התלמיד יתר על המידה ובלבלה אותו יותר מהכל. 

הלמידה הייתה מסורבלת ולא הרגישה כמו למידה כלל. 

יש ילדים שאם המורה אינה נמצאת ליד הילד הוא לא יוכל להבין אותה ואת החומר הנלמד ואני חושבת שזו בעיה נפוצה במיוחד כי איננו רגילים לשגרה הזאת ולצורת למידה הזאת.

אני חושבת שכל הזמן הילדים היו צריכים להיות מחוברים למסך יתר על המידה ולענות כל הזמן לאנשי חינוך שונים ולוודא שלא פספסו שום עבודה בשום קבוצה, מה שהעמיס על הילדים יותר משהם רגילים,והלחיץ אותם.

לסיכום אני חושבת שבעקבות המצב הבלתי רגיל הזה, שזר לא רק לנו אלא לכל העולם, מצב מוזר שקורה לעיתים נדירות ביותר, צריך לחרוג מהמצב הרגיל ולתת הקלות מוגברות לתלמידים ולהתחשב במצב הנוכחי. 

אני חושבת שזה לא הוגן אם נערים ונערות יצאו ללא תעודת בגרות שעבדו עלייה כל כך קשה וחיכו לה כל כך הרבה זמן, בגלל מגפה שאף אחד לא התכונן אלייה ואף אחד לא חשב שהיא תשנה ככה את פני העולם. 

אני לא חושבת שזה הוגן אם נערים ונערות יצאו ללא תעודת בגרות רק כי מערכת החינוך לא התחשבה מספיק בנסיבות.

 בנוסף אני חושבת שהלמידה מרחוק לא הייתה מוצלחת ולא הייתי ממליצה ליישם אותה בפעמים הבאות שתופעה כזאת תקרה

מגישה: רימה ליסונוב .

הלמידה במשבר הקורונה:

עקב משבר הקורונה ניפגשנו עם מנהל אורט שלומי אורן דרמון ועם מאיה סגל מנהלת פדגוגית כדי לראות איך מתנהלת הלמידה מרחוק בזמן האחרון

אורן דרמון מנהל בית ספר “אורט שלומי” מסביר איך בית הספר מתמודד עם משבר הקורונה בארץ .

אורן דרמון: שלום לכם, אחרי כמעט חודשיים של מגפת קורונה אני שמח לנסות ולהתחיל להחזיר את כל התלמידים שלנו לשגרה בבית ספר, לפני שבוע וחצי התחלנו ממש בקטנה עם התלמידים של החינוך מיוחד, בעיקר עם יב’ וזה מתחיל מאוד מדורג, בהתחלה היה מותר שהיו רק שלושה תלמידים עם מורה בכיתה ואחרי שנקנו את כל בית ספר באו שלושה ילדים, זה הרגיש נורא חסר וריק ובעצם מתחילת שבוע הזה אנחנו נערכים לחזרה לכיתות יא’ ויב’ אז בית הספר כבר יותר מלא וחוזרים תלמידים לאט לאט עדיין לא מלא, עדיין לא ימים מלאים, עדיין לא כל הכיתות אבל לאט לאט חוזרים, כדי שתוכלו לחזור לפה ללמוד עשינו כמה דברים מאוד מאוד משמעותיים בשבוע האחרון. הראשון שבהם קבענו נהלים של מה מותר ומה אסור בבית ספר, אני יתן לכם לדוגמה, ניתקנו את כל הקולרים של בית ספר כי אסור זה מסכן והגברנו מאוד את הנושא של ניקיון השירותים ושמירה על היגינה ודאגנו שיהיו סבונים בשירותים כל אחד וכל אחת יוכל לשטוף ידיים בצורה נוספת, דבר שני זה שאסור לשבת יותר מ17 ילדים בכיתה ולא יותר מ1 בשולחן ולא להעביר ציוד בינינו וגם להשתדל לא להחליף הרבה קבוצות לימוד, זאת אומרת שקבוצת הלימוד תיהיה עקבית לכולם וככה נוכל להיפגש ולהחסף כמה שפחות תלמידים בעיניין הזה. אם מחר חס וחלילה יפרוץ פה מגפה אז לא תיהיה הדבקה רחבה. כל זה אפשרי עם חברה יא’ ויב’ ועם  חינוך מיוחד כי הם תלמידים בוגרים שאפשר להגדיר הנחיות ונורא קל להם לעמוד בהם וגם כי לא כל התלמידים אז בית ספר פנוי, ראיתם היום תלמידי יא’ ויב’ למדו בכיתות של שיכבת י’, התחלנו להתפרס גם על כל הבניין בהקשר הזה . כשיחזרו תלמידי חטיבת הבניים וכיתה י’ זה יהיה הרבה יותר מסובך כי גם זה קבוצות הרבה יותר גדולות וגם כולם יהיו במקביל ואני מעריך שאנחנו נצטרך ללמד במשמרות, זה מצחיק להגיד בית ספר כי זה לא מפעל אבל זה משמרות, אבל אני מניח שתיהיה קבוצה אחת שתתחיל בבוקר נניח בשמונה עד 11 וקבוצה שנייה שתתחיל מ11 עד שתיים והם לא ייפגשו ואלה יצאו ואלה יכנסו ובית ספר יפעל בצורה הזאת . מיום ליום אנחנו מנסים לשכלל ולהתאים את עצמנו למצבים המשתנים ולהגדרות ולהנחיות המשתנות, אנחנו מנסים גם לשלב שיעורי זום ביחד עם שיעורים מהכיתה לתלמידים שכרגע מבחינה רפואית לא יכולים להגיע לכאן, ילדים בקבוצת סיכון, הורים בקבוצת סיכון וכו’. אנחנו מנסים לשלב כל מיני פורמתים של חלק מהדברים נעשה בכיתה במיוחד במקצועות הבגרותיים שזה חשוב לפגוש, אין תחליף לעיניין הזה, במקצועות הכי לעשות דברים מרחוק לדוגמה השלמות, פרטני מרחוק ולשלב את זה ודבר שלישי זה באמת לבנות משהו שהוא קצת מתכתב עם זה שאתם י”ב אחרי חודשיים בבית מאד קשה לחזור לבית מ8 עד2 אז לחזור קצת יותר מאוחר ולעשות קצת פחות ימים בדרך כלל במאי כבר באים פה למרתונים אז אופי הלימידה הוא לימדה של מרתונים ואין באמת מערכת עם צלצולים כמו שהיינו רגילים לפני ימי הקורונה אני מאוד מאוד דואג ומידי פעם מתעורר בלילה עם חששות אם מה יקרה יגלו מישהו נדבק פה וזה אחריות מאד כבדה . 

מאיה סגל מנהלת פדגוגית ומורה ורכזת להיסטוריה בבית ספר ”אורט שלומי” מספרת איך בית הספר מתמודד עם משבר הקורונה .

מאיה סגל:  אני חושבת שמורים שעשו את הרפורמציה באמת עברו מלמידה מקרוב ללמידה מרחוק ולמצוא את האמצעים הדיגיטלים הנכונים, שילבו מסימות מעקב אחרי התלמידים כן ומורים שלא עשו היה להם פחות יעיל, זה מאוד תלוי ככה  איך המורים הסתגלו למצב החדש . 

אז עם פרוץ המשבר הקורונה אנחנו צריכים לעבור שינוי תפיסתי של הלמידה ומי למידה מקרוב של מורים בצורה פרונטלית מול תלמידים בכיתה אנחנו צריכים לאמץ גם אסטרטגיות וגם טקטיקות של למידה מרחוק שזה אומר א’ מפגשים וירטואלים של מורים ותלמידים אז להם יצא אפליקציה דיגיטלית נכונה אם זה זום, אם זה טים, אם זה הגוגל אית ואז לראות איך אתה בונה שיעור שהוא באמת אפקטיבי ברמת המשימות, ברמת הקשר האישי עם התלמידים, מה התדירות, ובעצם בנינו מערכת שיעורים מכוונים שכל מורה השתבץ מול הכיתות הנכונות, שמנו דגש על משימות הבגרותיות בהתחלה וגם לנהל את המעקב הנוכחות ואת הקשר עם מורים וגם להכין את הציבור את הקהילה הבית סיפרית למהלך הזה ותוך כדי להכשיר מורים לכלים שהם לא הכירו כלים דיגיטלים:  גוגל דרייב, כל מיני אפליקציות שיוצאות לשיעורים יותר אטרקטיבים, ולא להעביר את השיעור הפרונטלי אז איז לעולם של הלמידה המכוונת, אז זהו בגדול מה שעשינו.

תכלס אף אחד לא ידוע איך מתרגלים למצב, צריך להעריך להנחיות של משרד החינוך שהם בעצם  הבינו שהתחלואה יורדת ואפשר לחזיר את המשק ומכללות מערכת החינוך לשיגרה רגילה.

 אז גם בעצם להתחיל לבנות את מערכת לאור הנחיות של משרד הבריאות, אז בהתחלה ככה התחלנו לעבוד עם הקפסולות לקבוצות הקטנות ללמידה, ולהחזיר רק את השכבות שניגשות למבחני בגרות, אז הם הגיעו לכאן למשימות ממוקדות אם זה למרתונים למקצועות שהיה להם מבחנים ועכשיו שמחזירים בעצם את ד’ עד י’ אז א’ זה להוציא איזה חוזה הנחיות להורים, לתלמידים . אנחנו בגדול נחזור למערכת הלמידה שהיתה טרם זמן הקורונה אבל תוך הבנת שאנחנו לא בדיוק מי שאנחנו שהיינו לפני זה ואיך אנחנו כן יכולים לשלב ולמנף את הלמידה ולשלב יותר ציונים דיגיטליים ולהפוך את השיעור לפורטלי, מסורתי למשהו שהוא באמת יותר עדכני, חדשני, נכון למאה ה21 וזה תהליך ארוך זה לא יקרה בחודש או חודשיים, אנחנו זה ילווה אותנו לכל התקופה .

קשה לי עוד לומר צריכים לשאול את עצמנו מה זה חזרה יעילה, האם זה אומר לחוש את כל התלמידים כדי יש רגישויות וכאלה בקרב המשפחות, הורים בסיכון או ילדים עם איזה שהם רגישויות. לאחר מכן גם הציבור המורים, גם את הצוות צריך להחזיר לראות איך הוא מתארגן מבחינת המציאות המשפחתית של כל אחד מאיתנו. יעיל אני יכולה לומר כאשר באמת הנוכחות תהיה והלמידה תהיה  כמו שהייתה יותר מלפני העידן הקורונה  ושבאמת בסוף נסיים את כל המשימות הפדגוגיות שהצבנו לעצמנו השנה, אז קשה לי עוד לומר בשלב הזה שעוד יומיים תלמידי התיכון והחטיבה יחזרו למערכת רגילה, יהיה קשה להגיד אם זה יהיה יעיל או לא. 

הייתי עושה דברים אחרת בלמידה מקוונת שהתקיימה עכשיו בזמן הקורונה בעיקר בהיבט של ליווי יותר אישי של צוות המורים גם מבחינת אכיפת השיעורים במערכת ולוודא שכל המורים גם הם עבור איזה שהוא משבר אסטרטגי במצב הזה, אז לתת יותר תמיכה פדגוגית, לתת באמת איזה שהיא בכרה יותר על מערכת השיעורים, בקרה לתלמידים שנעדרו משיעורים, יש כאלה תלמידים שהורידו את השלטר ובעצם נהנים מהלמידה מרחוק לגמרי ומה אתה עושה במקרים כאלה, עד כמה המניפת השליטה שלך מרחוק באמת יעילה במצב כזה, אני חושבת שבעיקר את זה, את הבקרה , את האכיפה על מערכת הלמידה כמו שהיא תמיד.

לסיום לפי דברים של אורן דרמון ומאיה סגל ניתן לראות כיצד הלמידה מתנהלת במשבר הקורונה .

מגישה: יהלי חיוט

עבודות חקר:

שיטת הציונים בישראל פוגעת בתחושת היכולת/המסוגלות של התלמידים:

כיום שיטת הציונים בישראל מודדת את התלמידים על פי הציונים שלהם ולא על פי היכולות שלהם להצליח במקצועות מסוימים בחיים. אז השאלה שעולה מכך היא כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של התלמידים להוציא בגרות מלאה?                            

ד”ר יותם חתום וד”ר לינור הדר (2010) טוענים שהתלמידים תופסים את המערכת החינוכית בכלל ואת בית הספר והמורים בפרט כגורמים המתעניינים בהערכתם בעיקר באמצעות ציונים. אחד התלמידים ניסח זאת כך: “למידה טובה זה ציונים טובים כי אף אחד לא יודע כמה התלמיד משקיע”, והם מוסיפים שקשת של ביקורת בנות זמננו סימנו את בית הספר התיכון כ”בית חרושת לציונים” והצלחה וכישלון מכתיבה את זהותם כלומדים “טובים” או “גרועים”.

בעלון הכלה למעשה (2016) מחזקים את טענתם של ד”ר חתום וד”ר הדר (2010) בטענה כי, תלמידים שמתקשים בלמידה חווים הרבה כישלונות. כל כישלון נוסף מגביר את תחושת חוסר הביטחון ומקטין את רמת הציפיות של הסביבה מהילד. לכן תחושת המסוגלות האישית של התלמיד תלך ותקטן. מתן פרסים וחיזוקים הוא אמצעי יעיל לטווח קצר. הילד לומד ממוטיבציה חיצונית, ומפסיק כשהפרס כבר לא משפיע עליו. שימוש בעונשים והפחדה יעיל עוד פחות. הלמידה מתקשרת אצל הילד לחוויות שליליות של כעס ותסכול, והמוטיבציה האישית ללמידה פוחתת. לכן מומלץ להתמקד בהצלחות האישיות של התלמיד. לאפשר לו הצלחה דרך התאמת המשימות ליכולתו. ואז להתמקד וללמוד את דפוס ההצלחה. כל הצלחה או הישג ביצועי יעלו את תחושת הביטחון העצמי ואת רמת הציפיות של הסביבה, זאת בתנאי שהתלמיד חש שההצלחה מיוחסת לו. שלא יחשוב שהצליח ממזל, או כי מישהו נתן לו להצליח מתוך רחמים. 

רפאלי ו’ (2014), מחזק את הכתוב בעלון הכלה למעשה (2016) בכך שהוא אומר שכאשר תלמידים מרגישים, שמאלצים אותם ללמוד, כלומר שמושם עליהם לחץ חיצוני והם חווים כעס ותסכול. תחושות אלה פוגעות באנרגיה שלהם ללמוד, במעורבות שלהם, בלמידה וברווחה הפסיכולוגית שלהם. בטווח הרחוק, היות שהפעולה, עליה ניתן תמריץ נקשרת בתחושה השלילית היא עלולה להפוך ללא-אהודה. כמו כן, למידה למטרות ביצוע, למטרה של השגת ציון טוב, היא לרוב למידה שטחית המכוונת למה שצריך לדעת רק כדי לעבור את המבחן בהצלחה.

מכאן עולה השאלה מה הוא הגורם שפוגע ביכולת המסוגלות של התלמיד להצליח? נגה אדמון  (2002) עונה על השאלה בטענה כי העתקה בבחינות –  אחת הבעיות הנפוצות ביותר במערכת החינוך המסורתית – תיפסק עם שינוי שיטת ההערכה. שינוי השיטה גם יתרום ללמידה – תלמידים היום לא זוכרים את החומר הנלמד אחרי נקודת ההערכה, כיוון שהלימוד בבית־הספר מכוון לציון, ולא מכוון לרכישת ידע. לימוד המכוון לציון פוגע בעניין התלמידים בחומר הלימוד; תלמידים המוערכים על־ידי ציונים הופכים לפחות סקרנים, ולא מעוניינים לחקור מעבר לחומר הנדרש, כיוון שהמערכת משדרת כי רק מה שניתן לכימות ומדידה הוא בעל ערך, וכי הדגש הוא על התוצר הסופי ולא על התהליך. לפי־כך, תלמידים לא ייקחו סיכונים שעלולים לפגוע בציון (בחירה בקורס קשה, בחירה בנושא קשה לעבודה). וגם היא מוסיפה שכתוצאה מההיחשפות המתמדת למדידה ושיפוט ומהאיום התמידי בכישלון,  ציון נכשל כשלעצמו גורם ירידה במוטיבציה של התלמיד ולתחושת ניכור מהמורה ומבית הספר.                                        

מן הנאמר ניתן להבין כי מדידת הציונים היא זאת שפוגעת בהצלחתם של התלמידים ועל מנת  שתלמידים אלו יצליחו במה שהם רוצים לעסוק בעתיד צריך שלא ימדדו את התלמידים על פי הציונים שלהם, אלא למדוד את התלמידים על פי בחינת היכולת שלהם במקצועות ובדברים שבהם הם טובים וכך הסיכוי שלהם להצליח יגדל.

דיון ומסקנות:

המסקנות שלי מעבודת החקר הן ששיטת הציונים בישראל אכן פוגעת בהצלחותו של תלמיד להוציא תעודת בגרות בכך שהתלמיד נמדד ונשפט על פי הציון שלו וכתוצאה מכך נפגעת תחושת המסוגלות והיכולת שלתלמיד .

הקדמה:

אני בחרתי בנושא שיטת הציונים בישראל פוגעת בתחושת המסוגלות והיכולת של התלמידים, מפני שכיום ניתן לראות על פי שיטת הציונים שתלמידים נמדדים על פי הציון שלהם ולא על פי היכולות והמוסוגלות שלהם. בעבודת החקר שלי אני רוצה להראות כיצד שיטה זו פוגעת בתחושת היכולות והמסוגלות של התלמידים .

סיכום:

בעבודתי חקרתי  את השאלה כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של התלמידים להוציא בגרות מלאה, וגיליתי שהציונים הם אלה שמודדים ושופטים את היכולת והמסוגלות של התלמיד ובכך פוגעים בתחושת היכולת והמסוגלות של התלמיד להצליח .

מבוא:

שאלת המחקר שלי היא  כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של התלמידים להוציא בגרות מלאה?  

בחרתי לעסוק בשאלת החקר הזאת מפני שמעניין אותי לדעת איך שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של תלמידים להוציא תעודת בגרות ולראות אם יש לזה פתרון על מנת שתלמידים אלו יצליחו .  

בנוסף, אני הולכת לדון על כותבים של מאמרים וחוקרים שמסבירים וטוענים כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של תלמידים להוציא תעודת בגרות .

מגישה: יהלי חיוט.

הקדמה

המוטיבציה של התלמיד 

אני בחרתי בנושא המוטיבציה של התלמיד כיוון, שנושא זה מאוד חיוני ומדבר אל רוב תלמידי בית הספר.

נושא זה מדבר אל התלמידים מכיוון, שהם מתמודדים עם זה מכיתה א ועד כיתה יב והנושא שנורא חשוב אצלם זה המוטיבציה, הגורמת לתלמיד לרצות להגיע להישגים וליעדים חדשים. 

אך עם זאת יש גם צד שלילי מכיוון, שזה עלול לגרום לתלמיד קושי, קנאה ותסכול אם אינו מצליח בלימודים, וכך זה יכול לגרום לו לתחושת קנאה ועצב מצד התלמידים המצליחים. 

בעבודה שלי אני רוצה להתייחס ולהראות למה חשוב שהמורים יציבו בפני התלמידים אתגרים שהם לא קשים מדי ולא קלים מדי לשני הצדדים. שישדרו להם מסר של אמונה והצלחה, ושיסייעו לתלמידים  בהתמודדות עם קשיים, יעבירו את המסר כי כשלון או טעות הנם חלק מתהליך הלמידה וידגישו את היכולת כניתנת לשינוי ולא כקבועה. 

מבוא 

שאלת המחקר שלי היא למה לא משנים את רמת הקושי בלימוד וגורמים לכך שלכל תלמיד יהיה כיף ללמוד וקל יותר. בעבודתי אדבר על הנושא המוטיבציה של התלמידים, הגורם לחלקם להרגיש קנאה ותסכול אם הם לא מצליחים עבודה או מבחן מסוים שתלמידים אחרים לעומתם כן מצליחים.  

בנוסף, אציג פתרונות לבעיה זו ואנסה למצוא דרכים אחרות אשר יעזרו לשנות את שיטת הלימוד. 

סקירת ספרות

המוטיבציה של התלמיד 

“אין לא יכול, יש לא רוצה” כמה מכם שמעתם את המשפט הזה בעברכם? כמה פעמים אמרתם אותו בעצמכם? זו עובדה שיש עליה הסכמה די רחבה, שהרצון האנושי חזק כמעט מכל דבר אחר. פעמים רבות איננו משיגים משהו בעיקר כי לא מספיק רצינו אותו וההפך, אנשים הופכים עולמות עד לכיבוש היעד הנכסף, אם הם מלאי תשוקה כלפיו. לדבר הזה יש הגדרה: מוטיבציה (הגיע זמן חינוך פברואר 22 2017).

ב-2015 קבוצה של דיקני אוניברסיטאות מובילות בעולם (מדע הלמידה 2015), שהכירו בחשיבותה של הוראה מקצועית, התגייסו למען המטרה שתסכם כמה דגשים שיעזרו לנו לעורר מוטיבציה בתלמידים, לדוגמה: שינוי של אמונות מגבילות. לאמונות בנוגע לאינטליגנציה יש השפעה גדולה על התנהגותו של התלמיד בבית הספר. זאת אומרת שתלמידים יהיו בעלי מוטיבציה גבוהה יותר אם הם יאמינו שאינטליגנציה היא דבר נרכש ולא מולד. כמורים אנחנו יכולים לשבח את המאמץ וההשקעה של תלמיד שהצליח, כמו גם אסטרטגיות למידה אחרות הנתונות לשליטת התלמידים, במקום לשבח יכולת, כשרון או תוצאה בלבד. ברגע שיש תקווה ודרך, גם אם היא קשה, המשימה נראית לתלמיד אפשרית וזה יעורר בו מוטיבציה להצליח.

בנוסף, תחושת השייכות של כל תלמיד. הידיעה שאני פה כי אני שייך, מתאים ומסוגל, היא קריטית ליצירת מוטיבציה חיובית. זו תופעה שכיחה לראות תלמידה שאינה מרגישה חכמה מספיק או טובה דיה מתנתקת מהנעשה בכיתה. יצירת אווירה של אמון, ביטחון ומסוגלות היא משימה חשובה שעלינו לתת עליה את הדעת כמה שיותר מוקדם (הגיע זמן חינוך פברואר 22 2017).

על פי החוקרת קרול דווק ( דווק 2016) תחושות המסוגלות והמוטיבציה מושפעות מאוד מתפיסת התלמיד את רמת היכולת שלו. דווק מבחינה בין תלמידים שרואים את היכולת כנתון קבוע ומולד שאינו משתנה לבין תלמידים שתופסים את היכולת כגמישה ומושפעת מהשקעת מאמץ ולמידה. תלמידים בעלי תפיסה נוקשה וקבועה של היכולת מגיעים להישגים נמוכים מאלו שמאמינים ביכולתם להתקדם.  לאור הממצאים הללו, דווק ממליצה לתת לתלמידים משוב על הצלחותיהם בהתייחס למאמץ, להשקעה ולהתמדה שהקדיש התלמיד ולא לומר לו “כמה אתה חכם!”

כאשר תלמידים מתמקדים בלמידה והבנה של החומר ומנסים לשפר את ביצועיהם בהווה יחסית לביצועיהם בעבר, עשוי הדבר לסייע להם לשמר תחושת מסוגלות עצמית בזמן כישלון, להימנע מרגש שלילי כמו חרדה, לצמצם את האפשרות שיהיו להם מחשבות מסיחות ולאפשר להם להקדים את המאמצים הקוגניטיביים בלמידה בלבד. היכולת הקוגניטיבית, כך שתתאפשר יותר מעורבות קוגניטיבית בלמידה והגעה להישגים.

בניגוד לכך, כאשר תלמידים עסוקים בניסיון להיות הטובים ביותר, לקבל ציונים גבוהים יותר מאחרים ולבצע בהשוואה לאחרים, ישנה אפשרות שגישה זו תעורר רגשות שליליים, בהם חרדה וכן, מחשבות מסיחות ולא רלוונטיות, (דאגה ממה שאחרים עושים במקום להתמקד במשימה), מה שיצמצם את הקיבולת הקוגניטיבית, המעורבות בלמידה והביצוע.

לסיום, בכדי לעודד את התלמידים להציב מטרות מומחיות רצוי לעשות שימוש במשימות שהן בעלות משמעות עבורם ומאתגרות אותם, לאפשר להם אוטונומיה ולבצע הערכה אישית ולא פומבית הממוקדת במאמצי התלמיד ובשיפור הלמידה ביחס לעצמו.

טור דעה

“נפש התלמיד יותר חשובה מתעודה”

מי החליט שתלמיד שלא עושה מבחנים או עבודות הוא חלש ושהרמה שלו נמוכה? 

תעזרו לתלמידים להעלות לעצמם את המוטיבציה ללא קשר לציונים! 

שמי שירז ואני תלמידת י”ב, ואני רוצה שיתחילו להפחית עד כמה שניתן את ההשוואה בין תלמידים לגבי יכולת והישגים ולהדגיש עד כמה שניתן את השיפור האישי ואת הגברת יכולתם מבלי שיסתכלו עליהם רק לפי ציוניהם. הנפש של התלמידים יותר חשובה מתעודה. אתם לא יכולים לדעת מה מצבו של כל תלמיד רק לפי המצב שלו בלימודים, ישנם תלמידים שיותר קל להם לבטא את עצמם בדרכים שונות ולא במבחנים. 

ישנם תלמידים שהנפש שלהם מתוסכלת ושאין להם את הכוח אפילו לנסות ללמוד. לכל אחד מן התלמידים יש סיפור חיים ואופי שונה. אתם לא יכולים להתאים את עצמכם לתלמידים רק לפי דרך הלמידה שלהם, אתם לא יכולים לצפות שלכולם יהיה את אותו האופי המצליח ובנוסף לצפות מאיתנו לא להיות מתוסכלים אם לא נצליח. שימו לב מה מצב התלמיד בכללי בלי קשר ללימודיו, אלא מבחינה נפשית. תנו לתלמידים מקצועות אליהם הם מתחברים ובנושאים אלו תנסו לשלב דברים מאתגרים אשר יעניינו אותם ויעלו להם את רמת המוטיבציה. בגרות הולכת איתך בחיים לכל מקום שתרצה להתקבל אליו. וזה חשוב אבל עם זאת אני חושבת שהנפש קצת יותר חשובה. הנפש זה חלק ממך והיא משפיעה עלייך גם אחרי יום לימודים וגם בחיים. אם הנפש שלי תהיה ״מתוסכלת״ לא תהיה בי טיפת התעניינות בדברים ואני אחיה בתסכול ללא רצון לעשות משהו. 

אז אני מבקשת מכם המורים, תנו יותר תשומת לב לנפש של התלמידים ולא לציונים שלהם ואני מבקשת מכם משרד החינוך תשנו את שיטת הלמידה לכל תלמיד לפי התאמתו. הפחיתו בבגרויות בשביל שיהיו יותר שיעורים אשר מתייחסים לנפש התלמיד ושבסוף היום בלימודים כולם יהיו מאושרים. 

דיון ומסקנות

המסקנות שלי מעבודת החקר הן, שהנושא המוטיבציה של התלמיד מעניין אך לא עושים מספיק. 

נושא זה חשוב בעיניי מכיוון שזה יכול לתרום ולעזור לכל תלמיד אשר מתקשה בלימודים, באמצעות המחקר גיליתי שחלק מהתלמידים בעדי ורוצים גם שינוי. המסקנה העיקרית שלי מעבודת החקר היא, שצריך להוריד את רמת הקושי ולגרום לכך שכל תלמיד יצליח, להאמין בתלמיד ולא לעשות אפליות ובכך תעלה לו המוטיבציה וזה יגרום לו להשקיע יותר. 

סיכום

בעבודתי חקרתי את השאלות למה לרוב התלמידים אין מוטיבציה ללמוד ולמה הם מצפים מהמורים. 

חקרתי על הנושא של המוטיבציה וגיליתי על נושא זה דברים מעניינים, אחד הדברים שגיליתי היה שרוב התלמידים לא אוהבים מבחנים ועבודות בבית הספר מסיבה שלחלקם זה קשה והם מרגישים שפחות משקיעים בהם לעומת התלמידים שמצליחים, צריך לעודד את התלמידים שקשה להם. רצוי לעשות משימות שהן בעלות משמעות עבורם ומאתגרות אותם ואף מעניינות אותם. לבצע הערכה אישית ולא פומבית הממוקדת במאמצי התלמיד ובשיפור הלמידה ביחס לעצמו. 

מגישה: שירז רבינוביץ

הקדמה

אין הכנה לחיים האמיתיים בבתי הספר

בחרתי בנושא הזה כיוון שאפשר לראות המון תלמידים שסיימו 12 שנות לימוד שיוצאים אל החיים האמיתיים ולא יודעים להתמודד איתם.

אפשר לראות שאותם התלמידים לא יודעים איך מתמודדים עם עבודה קבועה, עם ניהול כספים וכלכלה ועם דיבור מול קהל.

בעבודתי אני רוצה להראות ולהוכיח שבתי הספר לא מכינים את התלמידים לחיים האמיתיים, אני רוצה שתהיה העלאת מודעות למצב הנוראי ושיקרה שינוי, במקום לבזבז את הזמן על פונקציות והחשמונאים, אפשר לנצל את הזמן ללמד את התלמידים איך להתנהל בכלכלה, איך להתמודד עם קהל, מערכות יחסים, ובכללי, איך להתמודד עם החיים האמיתיים, החיים שאחרי הלימודים.

מבוא

שאלת המחקר שלי היא: למה בתי הספר לא עושים דברים שיכינו את התלמידים לחיים האמיתיים?

בעבודתי אדבר על נושא זה, אפרט מדוע התלמידים לא יודעים להתמודד עם החיים ומה בתי הספר עושים לא נכון.

סקירת ספרות

אין הכנה לחיים האמיתיים בבתי הספר

בית הספר מלמד אותנו המון מקצועות חשובים אבל האם הוא מלמד אותנו איך להתמודד עם החיים האמיתיים? האם תלמידים יוצאים עם כלים שיעזרו להם בחיי היום יום? אחרי 12 שנות לימוד מפרכות התלמידים יוצאים אל העולם האמיתי בלי ידע איך להתמודד איתו, בלי ידע איך להשתלב בשוק העבודה ועם ילקוט מלא ספרים ובידיים ריקות. אני לא אומרת שהם לא למדו כלום, אבל איך היסטוריה ומתמטיקה עוזרים להם בחיים האמיתיים?

בתי הספר נמדדים על פי אחוז הבוגרים שלהם שיצאו עם תעודת בגרות בידם. אך יותר ויותר תלמידים מסיימים את מערכת החינוך כשמצד אחד תעודת הבגרות שלהם אינה מספיקה ללימודים אקדמיים, ומצד שני שום דבר ממה שהם למדו לא יכול לעזור להם להשתלב בשוק העבודה. 

בגיל 18, ובדרך כלל רק “אחרי צבא”, הם יוצאים אל חייהם הבוגרים.

גם תלמידים שסיימו עם תעודת בגרות מיטבית, עלולים לגלות להפתעתם ש”המסלול הבטוח” שלאורו התחנכו: בגרות טובה, לימודים אקדמיים, קריירה מקצועית מכניסה, כבר אינו בטוח כלל במציאות הכלכלית שאליה הם יוצאים.

נראה שבמציאות שמשתנה כל הזמן, הדבר החשוב ביותר שבית הספר צריך ללמד את תלמידיו הוא להתמודד עם שינויים. התמודדות זו כוללת בתוכה כמה מ”מיומנויות המאה ה-21″, שמופיעות גם הן בתוך כל מסמך חינוכי שמכבד את עצמו, אך היא גם מיומנות שעומדת בפני עצמה. למעשה, מדובר על תחום תוכן שונה לחלוטין מכל תוכניות הלימודים הקיימות בבית הספר, ודורש עיסוק בשאלות כמו: כיצד מעריכים את ההשלכות הצפויות של שינויים המתרחשים בסביבתי? איך פועלים בסביבה של חוסר ודאות? מהי הדרך הנכונה ביותר עבורי ללמוד את “החומר”, שנדרש כדי להצליח בעולם החדש? כיצד אני מנהל את עצמי בתוך תהליך השינוי ולא מתנהל בתוכו? האם אני מסוגל לחזות שינויים גם לפני שהתרחשו? כיצד אני שומר על “עמוד השדרה” הערכי שלי, בעולם שבו ערכים משתנים כל הזמן?על חינוך וכלכלה 2014

העולם שלנו נע עכשיו במסלולים של אי-ודאות מתמשכת. הכול משתנה בקצב מסחרר, ואין לדעת היכן נהיה בשנת 2030. זה נראה רחוק אבל זה לא: קצת יותר מעשור ואנחנו שם. כלומר, מי שנכנס השנה, 2018, לכיתה א’, יסיים אז את חוק לימודיו ויצטרף אל עולם אי-הוודאות. איננו יודעים איך ייראו התחבורה, התעבורה, הבינה המלאכותית, הבריאות, התעסוקה, המגורים, האקולוגיה, מזג האוויר, הכול – שבעבר היו כולם ברורים ומובנים. איפה יהיה אז החינוך? לְמה ואיך עלינו לחנך היום את הילדים, שבשנת 2030 יהיו נשים ואנשים צעירים מאד.

שאלת החינוך בתקופה הזאת, כאשר אי-הוודאות היא המרכיב החשוב ביותר בה, מטרידה לא רק חוקרים, אלא גם אנשים שחינוך הוא מקצועם במגוון משרות, החל ממשרד החינוך ועד מורים בבתי הספר. דוגמאות לחיבורים על פדגוגיה חדשנית מאד אפשר לראות אצל שארפלס וחוב’ (Sharples et al. 2015) ובחוברת שהופקה ע”י אגף מו”פ וחדשנות במשרד החינוך (מורגנשטרן, פינטו ואשר, 2016). לא מעט מן המחקרים והמאמרים שנכתבו על תהליכי שינוי ושיפור במערכות חינוך בעבר הלא-רחוק (למשל, פישר ומיכאלי, 2010), עשויים להיראות היום כבר מיושנים במידה רבה, ועם זאת, הצדק עמם: מערכת החינוך שלנו משתנה מעט ולאט.

תהליכי שינוי רציניים במערכת החינוך לא יתרחשו בעקבות עוד ועוד מאמרים על מה שמתרחש במשרד החינוך, ועוד כנסים. שינוי רציני עשוי להתחולל רק אם תהיה התמקדות בנושא בעל חשיבות מרכזית למערכת, ובניסיון עיקש “להבקיע” שם. 

במה יש להתמקד? בַנושא שמהווה מטרה מרכזית של החינוך הישראלי – בחינות הבגרות ותעודת הבגרות. לכאורה אין “נקודת הבקעה” במציאות שהשינויים בה פונים בכל הכיוונים, אבל יתכן שבחינוך היא עדיין נמצאת.

שאלת ההשתנות של מערכות חינוך חדלה להיות שאלה. מערכות חינוך עסוקות ללא הרף במה ואיך צריך לשנות, וסביב תהליכי השינוי שלוקחים בה חלק אנשים רבים. למערכות החינוך אין מנוס מלהשתנות: מי שלא תשתנה – תיכחד. מה פירוש “תיכחד”? פירושו, שאבדן הרלוונטיות יהיה כה מרחיק-לכת, שבעלי העניין יחפשו לעצמם פתרונות חלופיים.

ישנה סוגיה נוספת, מרכזית כמובן גם היא – כיצד יתחולל השינוי: מלמעלה למטה, כלומר מן הממשלה ומשרד החינוך אל בתי הספר; או מלמטה למעלה, מאי-השקט במוסדות החינוך כלפי המשרד, כאשר יתברר שהוא אינו מציע תכנית הרלוונטית. “יש דרך אחרת: בניית חזון לבתי ספר מלמטה למעלה”, אומרים מקדונלד, ריילי ו-וורסלי (Macdonald, Reilly & Worsley, 2016) מאנגליה.

דרך שונה של שינוי, “מלמעלה למטה”, אפשר למצוא במקומות שונים. משרד החינוך בסינגפור הניח שניתן ליצור אקלים של למידה פעילה, חוקרת ובשיתוף פעולה בין התלמידים, החיוני להתפתחות הרב-תחומית שלהם. למידה אקטיבית הוצבה כעמוד תווך מרכזי בתכניות לימודים חדשניות רבות בתקופה האחרונה, שהופצו על ידי משרד החינוך בסינגפור מאז מפנה המאה ה-21. תכנית-לימודים, שמתכוונת לעודד ילדים לחקור התנסויות חדשות (במיוחד את הללו שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך יותר), ולפתח בהם בטחון וסקרנות, תכנית כזאת תהיה מיושמת טוב יותר כאשר יינתן אמון במורים לקבל סמכות ועצמאות, ולחקור תוך עיצוב תכנית-לימודים אקטיבית משלהם. זוהי הסיבה מדוע פעילות המורה בעיצוב ויישום תכנית הלימודים היא כה מכרעת כשמדובר בלמידה פעילה (Lim-Ratnam; Atencio; Lee, 2016): זו מוכרחה להתחיל מן המורים. 

בישראל אין בהירות לגבי מה שדרוש, ומאז שנות ה-70 במאה הקודמת אין מסורת של עבודה לפי תכנית ארוכת-טווח: יש כמה אנשים במשרד החינוך שמבינים את הצורך ואת הכיוון, אבל הם אינם מצליחים להבקיע את קירות הפחד העבים שבולמים את השינוי.חינוך ישראלי במאה ה-21 אברהם פרנק, 2018

טור דעה

הכנה לחיים האמיתיים? לא תקבלו בבתי הספר

שעות על גבי שעות מתבזבזות על שאלות כמו: כמה זה קוסינוס של 53? ומי היו היוונים? 

12 שנות לימוד בהן התלמידים מגיעים כל יום לבית הספר, יושבים על כיסא 8 שעות ובסוף, כשתקופת הלימודים מסתיימת התלמידים יוצאים אל החיים האמיתיים והם לא יודעים מה לעשות.

אני לא אומרת שכל המקצועות לא חשובים, אבל מה מתמטיקה, היסטוריה או תנ״ך יעזרו לתלמידים להתמודד עם החיים? 

אז במקום לבזבז את זמנם של התלמידים עם מקצועות שלא יעזרו להם צריך לקרות שינוי, אני לא אומרת שצריך להפסיק לגמרי ללמד את המקצועות האלה, אבל אפשר להוסיף מקצועות שכן יתרמו להם בחיים, למשל: התנהלות כלכלית, התנהלות מול קהל, ועוד המון דברים.

אם כבר התלמידים מגיעים ונמצאים בבית ספר יותר ממה שהם נמצאים בבית, אז למה לא לתת להם כלים שיעזרו להם בחיים האמיתיים? בחיים שאחרי הבית ספר.

המון תלמידים מתקשים להתקבל לעבודות כי הם לא יודעים איך לדבר בראיון עבודה, מתקשים לדבר מול קהל כי הם לא עשו זאת בתקופת הלימודים, מתקשים בניהול כלכלי כי לא הסבירו להם איך ואפילו על חינוך מיני לא נתנו להם לדעת הרבה. 

אפשר להוסיף מקצועות אלה על מה שכבר יש, אך לדעתי צריך להפחית את הנושאים שממילא התלמידים לא יזכרו בסופם של הלימודים וללמד אותם דברים שיותר יעזרו להם בהתמודדות עם החיים.

צריך לקרות שינוי, והוא צריך לקרות מהר, כי אחרת המון תלמידים ימצאו את עצמם אבודים בעולם הגדול והאמיתי.

דיון ומסקנות

המסקנות שלי מעבודת החקר הוא שתלמידים לא מקבלים הכנה לחיים האמיתיים, הם לא מקבלים את מה שהם צריכים באמת לקבל כדי לדעת כיצד מתמודדים עם החיים.

המסקנה העיקרית שלי היא שצריך לפעול למען שינוי המקצועות ולגרום לבתי הספר להוסיף מקצועות שיתרמו לעתידם של התלמידים.

סיכום

בעבודתי חקרתי את השאלות למה תלמידים לא מקבלים הכנה לחיים האמיתיים בבית הספר.

חקרתי המון על הנושא וגיליתי שתלמידים באמת לא מרגישים שיש להם הכנה, ושהם מסיימים בית ספר ויוצאים לחיים האמיתיים בלי ניסיון, לכן אני חושבת שצריך להוסיף מקצועות חשובים שיתנו יותר ניסיון והכנה לחיים.

מגישה: מאי בו דוד

הקדמה

תעודת בגרות נגד

אני בחרתי בנושא תעודת הבגרות כיוון, שהנושא של תעודת הבגרות הוא נושא עיקרי לחיינו.

נושא זה הוא נושא של החברה הישראלית כיוון, שכל מדינה נוקטת בשיטת חינוך שונה.

 זה נושא שמדבר אל כל הנוער בישראל, אפילו למבוגרים שרוצים להשלים תעודת בגרות.

תלמידים רבים מדוכאים וממורמרים בתקופת תעודת הבגרות, אפילו אחריה אם נכשלו או קיבלו ציון נמוך.

בעבודה שלי אני רוצה להראות את הצד של התלמידים בתקופת הבגרויות כיוון, שהם עוברים תקופה קשה בכל הלחץ הזה וגם כי לוקחים את התלמידים כמובן מאליו.

הייתי רוצה שיפחיתו את מספר הבגרויות ושיותר יתמקדו בתלמידים ובמה שהם עוברים.

מבוא

שאלת המחקר שלי היא למה עושים מבגרות דבר כל כך חשוב, ולמה לא מתמקדים בבית הספר בנושאים חשובים יותר. בעבודתי אדבר על הנושא של נגד בגרויות ואפרט על הסיבות שבגללן כל תלמיד חושב שתעודת בגרות זה משהו שאי אפשר להצליח בלעדיו.

בעבודתי אציג את הדעה הרווחת בחברה בנוגע לתעודת בגרות, ולמה תלמידים מפחדים כל כך מהתעודה הזאת. בנוסף, אציג פתרונות לבעיה של תעודת הבגרות ודרכים בהן שיטת החינוך הישראלית צריכה לנקוט.

בגרויות נגד

האם כדאי להוציא  תעודת בגרות? זאת שאלה שכל תלמיד חושב עליה לפחות פעם אחת במהלך כל תקופתו בבית הספר האם כדאי? כל ההשתדלות הזאת שווה? האם כל העומס הזה כדאי? אז כנראה שלא. בשנים האחרונות כמעט כל כתבה עוסקת בכך ששיטת הלימוד בישראל לא טובה.

“בית חרושת לציונים” הוא תואר לא מחמיא במיוחד למערכת החינוך התיכונית, ויוצר אצל התלמידים תחושה שמזכירה מאוד את השיר ההוא של פינק פלויד. התיכון הפך, בעיני חלק מהתלמידים, ואפילו חלק מהמורים, מסביבה מעשירה שמנסה להקנות ערכים וידע, למערכת שמטרתה להעביר כמה שיותר תלמידים את בחינות הבגרות.

טוענים שאין תועלת בבית החרושת לציונים, אליסה טרומן הכותבת, טוענת שצמצום במספר מבחני הבגרות מעניק את התחושה כי להשכלה אין ערך עליון בפני עצמו, אלא הוא מהווה רק כלי קבלה לאוניברסיטה ומאוחר יותר לעבודה. על אף הקשיים הכרוכים בכך עבור תלמידים, ההתמודדות שלהם עם יצירות ספרותיות מרכזיות בתרבות או עם שיעורי היסטוריה, בסופו של דבר עשויה לתרום להשכלתם ומעניקה להם ידע וראייה רחבה יותר.

אברהם פרנק מוסיף שתעודת הבגרות רק פוגעת בתלמיד בכך שבחינות הבגרות הן המכשלה הגדולה של מערכת החינוך משלוש סיבות מרכזיות:

ראשית, הן פוגעות באוטונומיה של בית הספר. בית הספר מתקשה מאוד לקבוע לעצמו מטרות אותנטיות, דרכי הוראה-למידה ושיטות הערכה משלו. הוא יכול להכניס שינויים בתהליכים החינוכיים, אבל התרבות הבית-ספרית נקבעת במידה רבה מבחוץ, על ידי הדרישות הסטנדרטיות. 

שנית, הן מקבעות למידה שאינה משמעותית. למידה לצורך מעבר בחינות לא תורמת דבר וחצי דבר ליצירת נוער חושב, סקרן ויצירתי, והופכת אותו לחומר גלם לממוצע הבגרות השנתי בישראל. ולבסוף, הן תורמות לשימור הפערים החברתיים. תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות חזקות זוכים  לתנאים משופרים מאוד (הון תרבותי, מורים, שיעורים פרטיים, התאמות) לצורך הצלחה בבחינות בכלל ובבגרויות בפרט.

גיל גרטל (בלוג ביקורת החינוך מאת ד”ר גיל גרטל, מרצה, יועץ וחוקר עצמאי) טוען שמגן חובה ועד סיום תיכון לא הבנתי מה רוצים ממני. אובחנתי כ”פוטנציאל לא מנוצל”, ומאז אני חדור נקם, על השעמום הנורא שנגזר עליי בנעוריי. בגיל 24 השלמתי בגרות בשלושה חודשים, ומאז אני לא רק לומד, אלא גם נהנה מזה. המסר המרכזי, מפי קומניוס, הסבא של החינוך: “בואו נהייה כמו השמש בשמים, המאירה מחממת ומחייה את כל הארץ, כך שכל אשר יכול לחיות, לפרוח ולשגשג, יוכל לממש זאת”.

דני לסרי טוען שהלימוד זה לשם בחינה בלבד זהו הדבר המפריע לו ביותר בבחינות הבגרות זה הזילות של התבונה כפי שבאה לידי ביטוי בלימוד המכאני, חסר התכלית וחסר העניין לקראת הבחינה. עצם העובדה שהלימוד נעשה למען מטרה בלעדית של הצלחה בבחינה יש בו כבר כדי לרוקנו מכל ערך פנימי. ערך פנימי זה, אם קיים, יצטרך להופיע כתופעת לוואי, כמעט בהתנצלות. “מה, זה לא לבגרות?” שואלים התלמידים הנזעמים “אז בשביל מה אתה מבזבז את זמננו?” ברקע כולם יודעים להגיד שהלימוד הזה הוא חשוב בשל אי אלו סיבות מעורפלות (אף על פי שהרוב יישכח), אבל במעשה אין שום זיקה בין סיבות חשובות אלה לבין אסטרטגית הלימוד המכוונת כולן להסתער על בחינת הבגרות ולכבשה בהצלחה.

טור דעה

אנחנו מתקדמים ואתם תוקעים!

מי החליט שחייב בגרות בשביל להיות טוב? מי החליט שבלי בגרות אני לא מספיק חכמה? תפסיקו ללכת לפי שגרה ותעצרו רגע לחשוב!

שמי אביה ואני תלמידת י”ב ונמאס לי שעושים מבגרות איזה דף קדוש שאי אפשר בלעדיו בחיים.   אתם לא יכולים לקבוע לי את החיים שלי! אתם לא יכולים לגרום לתלמידים לבוא לבית הספר בחוסר חיוך! כל מה שמעניין אתכם זה שנעבור בגרויות. לומדים כל היום כמו רובוטים אבל רגע, אנחנו אנושיים! קשה לנו עם כל העומס הזה, קשה לנו לחשוב שבלי “הדף הקדוש” לא נצליח בחיים. 

ואני שואלת את עצמי למה החליטו את זה בכלל? למה בנו לנו שגרת חיים כזאת? אנחנו כבר בשנת 2019 דברים משתנים אבל זה נראה שלא בשביל משרד החינוך. משרד החינוך נתקע בהרגל של ללמוד, ללמוד, ללמוד להוציא תעודת בגרות רק בשביל לנסות להתקבל לדברים בחיים. אבל אנחנו בשנת 2019 אנחנו דור שונה, אנחנו דור עם חוסר סבלנות לשבת וללמוד כל כך הרבה זמן, אנחנו דור שגדל לתוך טכנולוגיה משוכללת. אנחנו לא אוהבים את כל המחברות, העפרונות וכל הספרים. אני פונה אל משרד החינוך בבקשה לשנות כבר את סגנון החיים בכך שתתחילו ללמד בטכנולוגיה דברים שקצת יותר מתאימים לשנת 2019. תפחיתו בשעות בית ספר, בנוסף החלק העיקרי תשנו כבר את המוטו שבלי תעודות בגרות אי אפשר בחיים! גם אם אתם כן עושים בגרות אתם יכולים להפחית במספר הבגרויות, או שאתם יכולים להחליט שלא צריך לכל מקום עבודה תעודת בגרות, ואני מדברת גם למקומות עבודה נחשבים יותר. תחשבו לאיפה החינוך יתקדם בקצב הזה.

דיון ומסקנות

המסקנות שלי מעבודת החקר שלי הן, שהנושא של למה לא צריך תעודת בגרות כן מדובר אבל לא מספיק. הנושא הוא נושא הנחשב בעייתי כיוון שהוא משנה את כל תהליך החינוך בישראל. מהמחקר גיליתי שיש אנשים רבים שחושבים כמוני וגם הם בעד לשנות את השיטה. המסקנה העיקרית שלי מעבודת החקר היא שיש לפעול יותר לשינוי החינוך בישראל ולעזור יותר לילדים אשר מתקשים ומתוסכלים. 

סיכום

בעבודתי חקרתי את השאלות למה כל כך הרבה אנשים לא אוהבים את דרך החינוך בישראל, ולמה אכפת למשרד החינוך רק מתעודת בגרות. חקרתי על הנושא של הבגרויות וגיליתי על הנושא דברים רבים. אחד הדברים שגיליתי היה, שיש הרבה אנשים שחושבים כמוני שבגרות זה לא הכל בחיים ושיש לזה מודעות חלקית אך לא עושים איתה דבר. הסיבה לכך שאין מודעות שלמה לנושא קשורה בכך שזה כבר השגרה של החיים, וחוסר בגרויות משנה את כל שגרת החיים של מדינת ישראל. אנשים גדלו לפי נורמות מסוימות די דומות לכולם, “תשקיעו בלימודים בשביל עבודה טובה בחיים” זאת הסיבה שכל אחד הולך עם הזרם מבלי לחשוב אם הוא צריך את זה בכלל או שרוצה בכך.

מגישה: אביה לוי שלי

סקירת ספרות-יצירתיות אצל תלמידים

האם חשוב לפתח את היצירתיות והדמיון של התלמידים או לדחוף אותם לכיוון עבודה מסודרת ו”טכנית” יותר? 

כיום בתי ספר מלמדים ילדים מקצועות כמו מתמטיקה, היסטוריה, ואזרחות, בעיקר הרבה מקצועות שצריך לשנן שוב ושוב, ממש כמו רובוט, אבל האם בתי הספר מפתחים את היצירתיות של התלמידים? יש הרבה הורים שיגידו שהם מטפחים את החינוך של הילדים וישלחו אותם לבית ספר הטוב ביותר כדי שיהיו הכי טובים במתמטיקה או בכל מקצוע אחר,אבל האם זו היא הדרך הנכונה?האם הילד שלכם חזק במקצועות החובה שצריך לשנן שוב ושוב?האם הילד מאושר?האם אתם מחזקים את הילד בנקודות החזקות שלו או רוצים שהוא יצטיין במקצועות הריאליים?

מגישה: רימה ליסנוב