עבודות חקר:

שיטת הציונים בישראל פוגעת בתחושת היכולת/המסוגלות של התלמידים:

כיום שיטת הציונים בישראל מודדת את התלמידים על פי הציונים שלהם ולא על פי היכולות שלהם להצליח במקצועות מסוימים בחיים. אז השאלה שעולה מכך היא כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של התלמידים להוציא בגרות מלאה?                            

ד”ר יותם חתום וד”ר לינור הדר (2010) טוענים שהתלמידים תופסים את המערכת החינוכית בכלל ואת בית הספר והמורים בפרט כגורמים המתעניינים בהערכתם בעיקר באמצעות ציונים. אחד התלמידים ניסח זאת כך: “למידה טובה זה ציונים טובים כי אף אחד לא יודע כמה התלמיד משקיע”, והם מוסיפים שקשת של ביקורת בנות זמננו סימנו את בית הספר התיכון כ”בית חרושת לציונים” והצלחה וכישלון מכתיבה את זהותם כלומדים “טובים” או “גרועים”.

בעלון הכלה למעשה (2016) מחזקים את טענתם של ד”ר חתום וד”ר הדר (2010) בטענה כי, תלמידים שמתקשים בלמידה חווים הרבה כישלונות. כל כישלון נוסף מגביר את תחושת חוסר הביטחון ומקטין את רמת הציפיות של הסביבה מהילד. לכן תחושת המסוגלות האישית של התלמיד תלך ותקטן. מתן פרסים וחיזוקים הוא אמצעי יעיל לטווח קצר. הילד לומד ממוטיבציה חיצונית, ומפסיק כשהפרס כבר לא משפיע עליו. שימוש בעונשים והפחדה יעיל עוד פחות. הלמידה מתקשרת אצל הילד לחוויות שליליות של כעס ותסכול, והמוטיבציה האישית ללמידה פוחתת. לכן מומלץ להתמקד בהצלחות האישיות של התלמיד. לאפשר לו הצלחה דרך התאמת המשימות ליכולתו. ואז להתמקד וללמוד את דפוס ההצלחה. כל הצלחה או הישג ביצועי יעלו את תחושת הביטחון העצמי ואת רמת הציפיות של הסביבה, זאת בתנאי שהתלמיד חש שההצלחה מיוחסת לו. שלא יחשוב שהצליח ממזל, או כי מישהו נתן לו להצליח מתוך רחמים. 

רפאלי ו’ (2014), מחזק את הכתוב בעלון הכלה למעשה (2016) בכך שהוא אומר שכאשר תלמידים מרגישים, שמאלצים אותם ללמוד, כלומר שמושם עליהם לחץ חיצוני והם חווים כעס ותסכול. תחושות אלה פוגעות באנרגיה שלהם ללמוד, במעורבות שלהם, בלמידה וברווחה הפסיכולוגית שלהם. בטווח הרחוק, היות שהפעולה, עליה ניתן תמריץ נקשרת בתחושה השלילית היא עלולה להפוך ללא-אהודה. כמו כן, למידה למטרות ביצוע, למטרה של השגת ציון טוב, היא לרוב למידה שטחית המכוונת למה שצריך לדעת רק כדי לעבור את המבחן בהצלחה.

מכאן עולה השאלה מה הוא הגורם שפוגע ביכולת המסוגלות של התלמיד להצליח? נגה אדמון  (2002) עונה על השאלה בטענה כי העתקה בבחינות –  אחת הבעיות הנפוצות ביותר במערכת החינוך המסורתית – תיפסק עם שינוי שיטת ההערכה. שינוי השיטה גם יתרום ללמידה – תלמידים היום לא זוכרים את החומר הנלמד אחרי נקודת ההערכה, כיוון שהלימוד בבית־הספר מכוון לציון, ולא מכוון לרכישת ידע. לימוד המכוון לציון פוגע בעניין התלמידים בחומר הלימוד; תלמידים המוערכים על־ידי ציונים הופכים לפחות סקרנים, ולא מעוניינים לחקור מעבר לחומר הנדרש, כיוון שהמערכת משדרת כי רק מה שניתן לכימות ומדידה הוא בעל ערך, וכי הדגש הוא על התוצר הסופי ולא על התהליך. לפי־כך, תלמידים לא ייקחו סיכונים שעלולים לפגוע בציון (בחירה בקורס קשה, בחירה בנושא קשה לעבודה). וגם היא מוסיפה שכתוצאה מההיחשפות המתמדת למדידה ושיפוט ומהאיום התמידי בכישלון,  ציון נכשל כשלעצמו גורם ירידה במוטיבציה של התלמיד ולתחושת ניכור מהמורה ומבית הספר.                                        

מן הנאמר ניתן להבין כי מדידת הציונים היא זאת שפוגעת בהצלחתם של התלמידים ועל מנת  שתלמידים אלו יצליחו במה שהם רוצים לעסוק בעתיד צריך שלא ימדדו את התלמידים על פי הציונים שלהם, אלא למדוד את התלמידים על פי בחינת היכולת שלהם במקצועות ובדברים שבהם הם טובים וכך הסיכוי שלהם להצליח יגדל.

דיון ומסקנות:

המסקנות שלי מעבודת החקר הן ששיטת הציונים בישראל אכן פוגעת בהצלחותו של תלמיד להוציא תעודת בגרות בכך שהתלמיד נמדד ונשפט על פי הציון שלו וכתוצאה מכך נפגעת תחושת המסוגלות והיכולת שלתלמיד .

הקדמה:

אני בחרתי בנושא שיטת הציונים בישראל פוגעת בתחושת המסוגלות והיכולת של התלמידים, מפני שכיום ניתן לראות על פי שיטת הציונים שתלמידים נמדדים על פי הציון שלהם ולא על פי היכולות והמוסוגלות שלהם. בעבודת החקר שלי אני רוצה להראות כיצד שיטה זו פוגעת בתחושת היכולות והמסוגלות של התלמידים .

סיכום:

בעבודתי חקרתי  את השאלה כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של התלמידים להוציא בגרות מלאה, וגיליתי שהציונים הם אלה שמודדים ושופטים את היכולת והמסוגלות של התלמיד ובכך פוגעים בתחושת היכולת והמסוגלות של התלמיד להצליח .

מבוא:

שאלת המחקר שלי היא  כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של התלמידים להוציא בגרות מלאה?  

בחרתי לעסוק בשאלת החקר הזאת מפני שמעניין אותי לדעת איך שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של תלמידים להוציא תעודת בגרות ולראות אם יש לזה פתרון על מנת שתלמידים אלו יצליחו .  

בנוסף, אני הולכת לדון על כותבים של מאמרים וחוקרים שמסבירים וטוענים כיצד שיטת הציונים פוגעת בהצלחתם של תלמידים להוציא תעודת בגרות .

מגישה: יהלי חיוט.

הקדמה

המוטיבציה של התלמיד 

אני בחרתי בנושא המוטיבציה של התלמיד כיוון, שנושא זה מאוד חיוני ומדבר אל רוב תלמידי בית הספר.

נושא זה מדבר אל התלמידים מכיוון, שהם מתמודדים עם זה מכיתה א ועד כיתה יב והנושא שנורא חשוב אצלם זה המוטיבציה, הגורמת לתלמיד לרצות להגיע להישגים וליעדים חדשים. 

אך עם זאת יש גם צד שלילי מכיוון, שזה עלול לגרום לתלמיד קושי, קנאה ותסכול אם אינו מצליח בלימודים, וכך זה יכול לגרום לו לתחושת קנאה ועצב מצד התלמידים המצליחים. 

בעבודה שלי אני רוצה להתייחס ולהראות למה חשוב שהמורים יציבו בפני התלמידים אתגרים שהם לא קשים מדי ולא קלים מדי לשני הצדדים. שישדרו להם מסר של אמונה והצלחה, ושיסייעו לתלמידים  בהתמודדות עם קשיים, יעבירו את המסר כי כשלון או טעות הנם חלק מתהליך הלמידה וידגישו את היכולת כניתנת לשינוי ולא כקבועה. 

מבוא 

שאלת המחקר שלי היא למה לא משנים את רמת הקושי בלימוד וגורמים לכך שלכל תלמיד יהיה כיף ללמוד וקל יותר. בעבודתי אדבר על הנושא המוטיבציה של התלמידים, הגורם לחלקם להרגיש קנאה ותסכול אם הם לא מצליחים עבודה או מבחן מסוים שתלמידים אחרים לעומתם כן מצליחים.  

בנוסף, אציג פתרונות לבעיה זו ואנסה למצוא דרכים אחרות אשר יעזרו לשנות את שיטת הלימוד. 

סקירת ספרות

המוטיבציה של התלמיד 

“אין לא יכול, יש לא רוצה” כמה מכם שמעתם את המשפט הזה בעברכם? כמה פעמים אמרתם אותו בעצמכם? זו עובדה שיש עליה הסכמה די רחבה, שהרצון האנושי חזק כמעט מכל דבר אחר. פעמים רבות איננו משיגים משהו בעיקר כי לא מספיק רצינו אותו וההפך, אנשים הופכים עולמות עד לכיבוש היעד הנכסף, אם הם מלאי תשוקה כלפיו. לדבר הזה יש הגדרה: מוטיבציה (הגיע זמן חינוך פברואר 22 2017).

ב-2015 קבוצה של דיקני אוניברסיטאות מובילות בעולם (מדע הלמידה 2015), שהכירו בחשיבותה של הוראה מקצועית, התגייסו למען המטרה שתסכם כמה דגשים שיעזרו לנו לעורר מוטיבציה בתלמידים, לדוגמה: שינוי של אמונות מגבילות. לאמונות בנוגע לאינטליגנציה יש השפעה גדולה על התנהגותו של התלמיד בבית הספר. זאת אומרת שתלמידים יהיו בעלי מוטיבציה גבוהה יותר אם הם יאמינו שאינטליגנציה היא דבר נרכש ולא מולד. כמורים אנחנו יכולים לשבח את המאמץ וההשקעה של תלמיד שהצליח, כמו גם אסטרטגיות למידה אחרות הנתונות לשליטת התלמידים, במקום לשבח יכולת, כשרון או תוצאה בלבד. ברגע שיש תקווה ודרך, גם אם היא קשה, המשימה נראית לתלמיד אפשרית וזה יעורר בו מוטיבציה להצליח.

בנוסף, תחושת השייכות של כל תלמיד. הידיעה שאני פה כי אני שייך, מתאים ומסוגל, היא קריטית ליצירת מוטיבציה חיובית. זו תופעה שכיחה לראות תלמידה שאינה מרגישה חכמה מספיק או טובה דיה מתנתקת מהנעשה בכיתה. יצירת אווירה של אמון, ביטחון ומסוגלות היא משימה חשובה שעלינו לתת עליה את הדעת כמה שיותר מוקדם (הגיע זמן חינוך פברואר 22 2017).

על פי החוקרת קרול דווק ( דווק 2016) תחושות המסוגלות והמוטיבציה מושפעות מאוד מתפיסת התלמיד את רמת היכולת שלו. דווק מבחינה בין תלמידים שרואים את היכולת כנתון קבוע ומולד שאינו משתנה לבין תלמידים שתופסים את היכולת כגמישה ומושפעת מהשקעת מאמץ ולמידה. תלמידים בעלי תפיסה נוקשה וקבועה של היכולת מגיעים להישגים נמוכים מאלו שמאמינים ביכולתם להתקדם.  לאור הממצאים הללו, דווק ממליצה לתת לתלמידים משוב על הצלחותיהם בהתייחס למאמץ, להשקעה ולהתמדה שהקדיש התלמיד ולא לומר לו “כמה אתה חכם!”

כאשר תלמידים מתמקדים בלמידה והבנה של החומר ומנסים לשפר את ביצועיהם בהווה יחסית לביצועיהם בעבר, עשוי הדבר לסייע להם לשמר תחושת מסוגלות עצמית בזמן כישלון, להימנע מרגש שלילי כמו חרדה, לצמצם את האפשרות שיהיו להם מחשבות מסיחות ולאפשר להם להקדים את המאמצים הקוגניטיביים בלמידה בלבד. היכולת הקוגניטיבית, כך שתתאפשר יותר מעורבות קוגניטיבית בלמידה והגעה להישגים.

בניגוד לכך, כאשר תלמידים עסוקים בניסיון להיות הטובים ביותר, לקבל ציונים גבוהים יותר מאחרים ולבצע בהשוואה לאחרים, ישנה אפשרות שגישה זו תעורר רגשות שליליים, בהם חרדה וכן, מחשבות מסיחות ולא רלוונטיות, (דאגה ממה שאחרים עושים במקום להתמקד במשימה), מה שיצמצם את הקיבולת הקוגניטיבית, המעורבות בלמידה והביצוע.

לסיום, בכדי לעודד את התלמידים להציב מטרות מומחיות רצוי לעשות שימוש במשימות שהן בעלות משמעות עבורם ומאתגרות אותם, לאפשר להם אוטונומיה ולבצע הערכה אישית ולא פומבית הממוקדת במאמצי התלמיד ובשיפור הלמידה ביחס לעצמו.

טור דעה

“נפש התלמיד יותר חשובה מתעודה”

מי החליט שתלמיד שלא עושה מבחנים או עבודות הוא חלש ושהרמה שלו נמוכה? 

תעזרו לתלמידים להעלות לעצמם את המוטיבציה ללא קשר לציונים! 

שמי שירז ואני תלמידת י”ב, ואני רוצה שיתחילו להפחית עד כמה שניתן את ההשוואה בין תלמידים לגבי יכולת והישגים ולהדגיש עד כמה שניתן את השיפור האישי ואת הגברת יכולתם מבלי שיסתכלו עליהם רק לפי ציוניהם. הנפש של התלמידים יותר חשובה מתעודה. אתם לא יכולים לדעת מה מצבו של כל תלמיד רק לפי המצב שלו בלימודים, ישנם תלמידים שיותר קל להם לבטא את עצמם בדרכים שונות ולא במבחנים. 

ישנם תלמידים שהנפש שלהם מתוסכלת ושאין להם את הכוח אפילו לנסות ללמוד. לכל אחד מן התלמידים יש סיפור חיים ואופי שונה. אתם לא יכולים להתאים את עצמכם לתלמידים רק לפי דרך הלמידה שלהם, אתם לא יכולים לצפות שלכולם יהיה את אותו האופי המצליח ובנוסף לצפות מאיתנו לא להיות מתוסכלים אם לא נצליח. שימו לב מה מצב התלמיד בכללי בלי קשר ללימודיו, אלא מבחינה נפשית. תנו לתלמידים מקצועות אליהם הם מתחברים ובנושאים אלו תנסו לשלב דברים מאתגרים אשר יעניינו אותם ויעלו להם את רמת המוטיבציה. בגרות הולכת איתך בחיים לכל מקום שתרצה להתקבל אליו. וזה חשוב אבל עם זאת אני חושבת שהנפש קצת יותר חשובה. הנפש זה חלק ממך והיא משפיעה עלייך גם אחרי יום לימודים וגם בחיים. אם הנפש שלי תהיה ״מתוסכלת״ לא תהיה בי טיפת התעניינות בדברים ואני אחיה בתסכול ללא רצון לעשות משהו. 

אז אני מבקשת מכם המורים, תנו יותר תשומת לב לנפש של התלמידים ולא לציונים שלהם ואני מבקשת מכם משרד החינוך תשנו את שיטת הלמידה לכל תלמיד לפי התאמתו. הפחיתו בבגרויות בשביל שיהיו יותר שיעורים אשר מתייחסים לנפש התלמיד ושבסוף היום בלימודים כולם יהיו מאושרים. 

דיון ומסקנות

המסקנות שלי מעבודת החקר הן, שהנושא המוטיבציה של התלמיד מעניין אך לא עושים מספיק. 

נושא זה חשוב בעיניי מכיוון שזה יכול לתרום ולעזור לכל תלמיד אשר מתקשה בלימודים, באמצעות המחקר גיליתי שחלק מהתלמידים בעדי ורוצים גם שינוי. המסקנה העיקרית שלי מעבודת החקר היא, שצריך להוריד את רמת הקושי ולגרום לכך שכל תלמיד יצליח, להאמין בתלמיד ולא לעשות אפליות ובכך תעלה לו המוטיבציה וזה יגרום לו להשקיע יותר. 

סיכום

בעבודתי חקרתי את השאלות למה לרוב התלמידים אין מוטיבציה ללמוד ולמה הם מצפים מהמורים. 

חקרתי על הנושא של המוטיבציה וגיליתי על נושא זה דברים מעניינים, אחד הדברים שגיליתי היה שרוב התלמידים לא אוהבים מבחנים ועבודות בבית הספר מסיבה שלחלקם זה קשה והם מרגישים שפחות משקיעים בהם לעומת התלמידים שמצליחים, צריך לעודד את התלמידים שקשה להם. רצוי לעשות משימות שהן בעלות משמעות עבורם ומאתגרות אותם ואף מעניינות אותם. לבצע הערכה אישית ולא פומבית הממוקדת במאמצי התלמיד ובשיפור הלמידה ביחס לעצמו. 

מגישה: שירז רבינוביץ

הקדמה

אין הכנה לחיים האמיתיים בבתי הספר

בחרתי בנושא הזה כיוון שאפשר לראות המון תלמידים שסיימו 12 שנות לימוד שיוצאים אל החיים האמיתיים ולא יודעים להתמודד איתם.

אפשר לראות שאותם התלמידים לא יודעים איך מתמודדים עם עבודה קבועה, עם ניהול כספים וכלכלה ועם דיבור מול קהל.

בעבודתי אני רוצה להראות ולהוכיח שבתי הספר לא מכינים את התלמידים לחיים האמיתיים, אני רוצה שתהיה העלאת מודעות למצב הנוראי ושיקרה שינוי, במקום לבזבז את הזמן על פונקציות והחשמונאים, אפשר לנצל את הזמן ללמד את התלמידים איך להתנהל בכלכלה, איך להתמודד עם קהל, מערכות יחסים, ובכללי, איך להתמודד עם החיים האמיתיים, החיים שאחרי הלימודים.

מבוא

שאלת המחקר שלי היא: למה בתי הספר לא עושים דברים שיכינו את התלמידים לחיים האמיתיים?

בעבודתי אדבר על נושא זה, אפרט מדוע התלמידים לא יודעים להתמודד עם החיים ומה בתי הספר עושים לא נכון.

סקירת ספרות

אין הכנה לחיים האמיתיים בבתי הספר

בית הספר מלמד אותנו המון מקצועות חשובים אבל האם הוא מלמד אותנו איך להתמודד עם החיים האמיתיים? האם תלמידים יוצאים עם כלים שיעזרו להם בחיי היום יום? אחרי 12 שנות לימוד מפרכות התלמידים יוצאים אל העולם האמיתי בלי ידע איך להתמודד איתו, בלי ידע איך להשתלב בשוק העבודה ועם ילקוט מלא ספרים ובידיים ריקות. אני לא אומרת שהם לא למדו כלום, אבל איך היסטוריה ומתמטיקה עוזרים להם בחיים האמיתיים?

בתי הספר נמדדים על פי אחוז הבוגרים שלהם שיצאו עם תעודת בגרות בידם. אך יותר ויותר תלמידים מסיימים את מערכת החינוך כשמצד אחד תעודת הבגרות שלהם אינה מספיקה ללימודים אקדמיים, ומצד שני שום דבר ממה שהם למדו לא יכול לעזור להם להשתלב בשוק העבודה. 

בגיל 18, ובדרך כלל רק “אחרי צבא”, הם יוצאים אל חייהם הבוגרים.

גם תלמידים שסיימו עם תעודת בגרות מיטבית, עלולים לגלות להפתעתם ש”המסלול הבטוח” שלאורו התחנכו: בגרות טובה, לימודים אקדמיים, קריירה מקצועית מכניסה, כבר אינו בטוח כלל במציאות הכלכלית שאליה הם יוצאים.

נראה שבמציאות שמשתנה כל הזמן, הדבר החשוב ביותר שבית הספר צריך ללמד את תלמידיו הוא להתמודד עם שינויים. התמודדות זו כוללת בתוכה כמה מ”מיומנויות המאה ה-21″, שמופיעות גם הן בתוך כל מסמך חינוכי שמכבד את עצמו, אך היא גם מיומנות שעומדת בפני עצמה. למעשה, מדובר על תחום תוכן שונה לחלוטין מכל תוכניות הלימודים הקיימות בבית הספר, ודורש עיסוק בשאלות כמו: כיצד מעריכים את ההשלכות הצפויות של שינויים המתרחשים בסביבתי? איך פועלים בסביבה של חוסר ודאות? מהי הדרך הנכונה ביותר עבורי ללמוד את “החומר”, שנדרש כדי להצליח בעולם החדש? כיצד אני מנהל את עצמי בתוך תהליך השינוי ולא מתנהל בתוכו? האם אני מסוגל לחזות שינויים גם לפני שהתרחשו? כיצד אני שומר על “עמוד השדרה” הערכי שלי, בעולם שבו ערכים משתנים כל הזמן?על חינוך וכלכלה 2014

העולם שלנו נע עכשיו במסלולים של אי-ודאות מתמשכת. הכול משתנה בקצב מסחרר, ואין לדעת היכן נהיה בשנת 2030. זה נראה רחוק אבל זה לא: קצת יותר מעשור ואנחנו שם. כלומר, מי שנכנס השנה, 2018, לכיתה א’, יסיים אז את חוק לימודיו ויצטרף אל עולם אי-הוודאות. איננו יודעים איך ייראו התחבורה, התעבורה, הבינה המלאכותית, הבריאות, התעסוקה, המגורים, האקולוגיה, מזג האוויר, הכול – שבעבר היו כולם ברורים ומובנים. איפה יהיה אז החינוך? לְמה ואיך עלינו לחנך היום את הילדים, שבשנת 2030 יהיו נשים ואנשים צעירים מאד.

שאלת החינוך בתקופה הזאת, כאשר אי-הוודאות היא המרכיב החשוב ביותר בה, מטרידה לא רק חוקרים, אלא גם אנשים שחינוך הוא מקצועם במגוון משרות, החל ממשרד החינוך ועד מורים בבתי הספר. דוגמאות לחיבורים על פדגוגיה חדשנית מאד אפשר לראות אצל שארפלס וחוב’ (Sharples et al. 2015) ובחוברת שהופקה ע”י אגף מו”פ וחדשנות במשרד החינוך (מורגנשטרן, פינטו ואשר, 2016). לא מעט מן המחקרים והמאמרים שנכתבו על תהליכי שינוי ושיפור במערכות חינוך בעבר הלא-רחוק (למשל, פישר ומיכאלי, 2010), עשויים להיראות היום כבר מיושנים במידה רבה, ועם זאת, הצדק עמם: מערכת החינוך שלנו משתנה מעט ולאט.

תהליכי שינוי רציניים במערכת החינוך לא יתרחשו בעקבות עוד ועוד מאמרים על מה שמתרחש במשרד החינוך, ועוד כנסים. שינוי רציני עשוי להתחולל רק אם תהיה התמקדות בנושא בעל חשיבות מרכזית למערכת, ובניסיון עיקש “להבקיע” שם. 

במה יש להתמקד? בַנושא שמהווה מטרה מרכזית של החינוך הישראלי – בחינות הבגרות ותעודת הבגרות. לכאורה אין “נקודת הבקעה” במציאות שהשינויים בה פונים בכל הכיוונים, אבל יתכן שבחינוך היא עדיין נמצאת.

שאלת ההשתנות של מערכות חינוך חדלה להיות שאלה. מערכות חינוך עסוקות ללא הרף במה ואיך צריך לשנות, וסביב תהליכי השינוי שלוקחים בה חלק אנשים רבים. למערכות החינוך אין מנוס מלהשתנות: מי שלא תשתנה – תיכחד. מה פירוש “תיכחד”? פירושו, שאבדן הרלוונטיות יהיה כה מרחיק-לכת, שבעלי העניין יחפשו לעצמם פתרונות חלופיים.

ישנה סוגיה נוספת, מרכזית כמובן גם היא – כיצד יתחולל השינוי: מלמעלה למטה, כלומר מן הממשלה ומשרד החינוך אל בתי הספר; או מלמטה למעלה, מאי-השקט במוסדות החינוך כלפי המשרד, כאשר יתברר שהוא אינו מציע תכנית הרלוונטית. “יש דרך אחרת: בניית חזון לבתי ספר מלמטה למעלה”, אומרים מקדונלד, ריילי ו-וורסלי (Macdonald, Reilly & Worsley, 2016) מאנגליה.

דרך שונה של שינוי, “מלמעלה למטה”, אפשר למצוא במקומות שונים. משרד החינוך בסינגפור הניח שניתן ליצור אקלים של למידה פעילה, חוקרת ובשיתוף פעולה בין התלמידים, החיוני להתפתחות הרב-תחומית שלהם. למידה אקטיבית הוצבה כעמוד תווך מרכזי בתכניות לימודים חדשניות רבות בתקופה האחרונה, שהופצו על ידי משרד החינוך בסינגפור מאז מפנה המאה ה-21. תכנית-לימודים, שמתכוונת לעודד ילדים לחקור התנסויות חדשות (במיוחד את הללו שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך יותר), ולפתח בהם בטחון וסקרנות, תכנית כזאת תהיה מיושמת טוב יותר כאשר יינתן אמון במורים לקבל סמכות ועצמאות, ולחקור תוך עיצוב תכנית-לימודים אקטיבית משלהם. זוהי הסיבה מדוע פעילות המורה בעיצוב ויישום תכנית הלימודים היא כה מכרעת כשמדובר בלמידה פעילה (Lim-Ratnam; Atencio; Lee, 2016): זו מוכרחה להתחיל מן המורים. 

בישראל אין בהירות לגבי מה שדרוש, ומאז שנות ה-70 במאה הקודמת אין מסורת של עבודה לפי תכנית ארוכת-טווח: יש כמה אנשים במשרד החינוך שמבינים את הצורך ואת הכיוון, אבל הם אינם מצליחים להבקיע את קירות הפחד העבים שבולמים את השינוי.חינוך ישראלי במאה ה-21 אברהם פרנק, 2018

טור דעה

הכנה לחיים האמיתיים? לא תקבלו בבתי הספר

שעות על גבי שעות מתבזבזות על שאלות כמו: כמה זה קוסינוס של 53? ומי היו היוונים? 

12 שנות לימוד בהן התלמידים מגיעים כל יום לבית הספר, יושבים על כיסא 8 שעות ובסוף, כשתקופת הלימודים מסתיימת התלמידים יוצאים אל החיים האמיתיים והם לא יודעים מה לעשות.

אני לא אומרת שכל המקצועות לא חשובים, אבל מה מתמטיקה, היסטוריה או תנ״ך יעזרו לתלמידים להתמודד עם החיים? 

אז במקום לבזבז את זמנם של התלמידים עם מקצועות שלא יעזרו להם צריך לקרות שינוי, אני לא אומרת שצריך להפסיק לגמרי ללמד את המקצועות האלה, אבל אפשר להוסיף מקצועות שכן יתרמו להם בחיים, למשל: התנהלות כלכלית, התנהלות מול קהל, ועוד המון דברים.

אם כבר התלמידים מגיעים ונמצאים בבית ספר יותר ממה שהם נמצאים בבית, אז למה לא לתת להם כלים שיעזרו להם בחיים האמיתיים? בחיים שאחרי הבית ספר.

המון תלמידים מתקשים להתקבל לעבודות כי הם לא יודעים איך לדבר בראיון עבודה, מתקשים לדבר מול קהל כי הם לא עשו זאת בתקופת הלימודים, מתקשים בניהול כלכלי כי לא הסבירו להם איך ואפילו על חינוך מיני לא נתנו להם לדעת הרבה. 

אפשר להוסיף מקצועות אלה על מה שכבר יש, אך לדעתי צריך להפחית את הנושאים שממילא התלמידים לא יזכרו בסופם של הלימודים וללמד אותם דברים שיותר יעזרו להם בהתמודדות עם החיים.

צריך לקרות שינוי, והוא צריך לקרות מהר, כי אחרת המון תלמידים ימצאו את עצמם אבודים בעולם הגדול והאמיתי.

דיון ומסקנות

המסקנות שלי מעבודת החקר הוא שתלמידים לא מקבלים הכנה לחיים האמיתיים, הם לא מקבלים את מה שהם צריכים באמת לקבל כדי לדעת כיצד מתמודדים עם החיים.

המסקנה העיקרית שלי היא שצריך לפעול למען שינוי המקצועות ולגרום לבתי הספר להוסיף מקצועות שיתרמו לעתידם של התלמידים.

סיכום

בעבודתי חקרתי את השאלות למה תלמידים לא מקבלים הכנה לחיים האמיתיים בבית הספר.

חקרתי המון על הנושא וגיליתי שתלמידים באמת לא מרגישים שיש להם הכנה, ושהם מסיימים בית ספר ויוצאים לחיים האמיתיים בלי ניסיון, לכן אני חושבת שצריך להוסיף מקצועות חשובים שיתנו יותר ניסיון והכנה לחיים.

מגישה: מאי בו דוד

הקדמה

תעודת בגרות נגד

אני בחרתי בנושא תעודת הבגרות כיוון, שהנושא של תעודת הבגרות הוא נושא עיקרי לחיינו.

נושא זה הוא נושא של החברה הישראלית כיוון, שכל מדינה נוקטת בשיטת חינוך שונה.

 זה נושא שמדבר אל כל הנוער בישראל, אפילו למבוגרים שרוצים להשלים תעודת בגרות.

תלמידים רבים מדוכאים וממורמרים בתקופת תעודת הבגרות, אפילו אחריה אם נכשלו או קיבלו ציון נמוך.

בעבודה שלי אני רוצה להראות את הצד של התלמידים בתקופת הבגרויות כיוון, שהם עוברים תקופה קשה בכל הלחץ הזה וגם כי לוקחים את התלמידים כמובן מאליו.

הייתי רוצה שיפחיתו את מספר הבגרויות ושיותר יתמקדו בתלמידים ובמה שהם עוברים.

מבוא

שאלת המחקר שלי היא למה עושים מבגרות דבר כל כך חשוב, ולמה לא מתמקדים בבית הספר בנושאים חשובים יותר. בעבודתי אדבר על הנושא של נגד בגרויות ואפרט על הסיבות שבגללן כל תלמיד חושב שתעודת בגרות זה משהו שאי אפשר להצליח בלעדיו.

בעבודתי אציג את הדעה הרווחת בחברה בנוגע לתעודת בגרות, ולמה תלמידים מפחדים כל כך מהתעודה הזאת. בנוסף, אציג פתרונות לבעיה של תעודת הבגרות ודרכים בהן שיטת החינוך הישראלית צריכה לנקוט.

בגרויות נגד

האם כדאי להוציא  תעודת בגרות? זאת שאלה שכל תלמיד חושב עליה לפחות פעם אחת במהלך כל תקופתו בבית הספר האם כדאי? כל ההשתדלות הזאת שווה? האם כל העומס הזה כדאי? אז כנראה שלא. בשנים האחרונות כמעט כל כתבה עוסקת בכך ששיטת הלימוד בישראל לא טובה.

“בית חרושת לציונים” הוא תואר לא מחמיא במיוחד למערכת החינוך התיכונית, ויוצר אצל התלמידים תחושה שמזכירה מאוד את השיר ההוא של פינק פלויד. התיכון הפך, בעיני חלק מהתלמידים, ואפילו חלק מהמורים, מסביבה מעשירה שמנסה להקנות ערכים וידע, למערכת שמטרתה להעביר כמה שיותר תלמידים את בחינות הבגרות.

טוענים שאין תועלת בבית החרושת לציונים, אליסה טרומן הכותבת, טוענת שצמצום במספר מבחני הבגרות מעניק את התחושה כי להשכלה אין ערך עליון בפני עצמו, אלא הוא מהווה רק כלי קבלה לאוניברסיטה ומאוחר יותר לעבודה. על אף הקשיים הכרוכים בכך עבור תלמידים, ההתמודדות שלהם עם יצירות ספרותיות מרכזיות בתרבות או עם שיעורי היסטוריה, בסופו של דבר עשויה לתרום להשכלתם ומעניקה להם ידע וראייה רחבה יותר.

אברהם פרנק מוסיף שתעודת הבגרות רק פוגעת בתלמיד בכך שבחינות הבגרות הן המכשלה הגדולה של מערכת החינוך משלוש סיבות מרכזיות:

ראשית, הן פוגעות באוטונומיה של בית הספר. בית הספר מתקשה מאוד לקבוע לעצמו מטרות אותנטיות, דרכי הוראה-למידה ושיטות הערכה משלו. הוא יכול להכניס שינויים בתהליכים החינוכיים, אבל התרבות הבית-ספרית נקבעת במידה רבה מבחוץ, על ידי הדרישות הסטנדרטיות. 

שנית, הן מקבעות למידה שאינה משמעותית. למידה לצורך מעבר בחינות לא תורמת דבר וחצי דבר ליצירת נוער חושב, סקרן ויצירתי, והופכת אותו לחומר גלם לממוצע הבגרות השנתי בישראל. ולבסוף, הן תורמות לשימור הפערים החברתיים. תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות חזקות זוכים  לתנאים משופרים מאוד (הון תרבותי, מורים, שיעורים פרטיים, התאמות) לצורך הצלחה בבחינות בכלל ובבגרויות בפרט.

גיל גרטל (בלוג ביקורת החינוך מאת ד”ר גיל גרטל, מרצה, יועץ וחוקר עצמאי) טוען שמגן חובה ועד סיום תיכון לא הבנתי מה רוצים ממני. אובחנתי כ”פוטנציאל לא מנוצל”, ומאז אני חדור נקם, על השעמום הנורא שנגזר עליי בנעוריי. בגיל 24 השלמתי בגרות בשלושה חודשים, ומאז אני לא רק לומד, אלא גם נהנה מזה. המסר המרכזי, מפי קומניוס, הסבא של החינוך: “בואו נהייה כמו השמש בשמים, המאירה מחממת ומחייה את כל הארץ, כך שכל אשר יכול לחיות, לפרוח ולשגשג, יוכל לממש זאת”.

דני לסרי טוען שהלימוד זה לשם בחינה בלבד זהו הדבר המפריע לו ביותר בבחינות הבגרות זה הזילות של התבונה כפי שבאה לידי ביטוי בלימוד המכאני, חסר התכלית וחסר העניין לקראת הבחינה. עצם העובדה שהלימוד נעשה למען מטרה בלעדית של הצלחה בבחינה יש בו כבר כדי לרוקנו מכל ערך פנימי. ערך פנימי זה, אם קיים, יצטרך להופיע כתופעת לוואי, כמעט בהתנצלות. “מה, זה לא לבגרות?” שואלים התלמידים הנזעמים “אז בשביל מה אתה מבזבז את זמננו?” ברקע כולם יודעים להגיד שהלימוד הזה הוא חשוב בשל אי אלו סיבות מעורפלות (אף על פי שהרוב יישכח), אבל במעשה אין שום זיקה בין סיבות חשובות אלה לבין אסטרטגית הלימוד המכוונת כולן להסתער על בחינת הבגרות ולכבשה בהצלחה.

טור דעה

אנחנו מתקדמים ואתם תוקעים!

מי החליט שחייב בגרות בשביל להיות טוב? מי החליט שבלי בגרות אני לא מספיק חכמה? תפסיקו ללכת לפי שגרה ותעצרו רגע לחשוב!

שמי אביה ואני תלמידת י”ב ונמאס לי שעושים מבגרות איזה דף קדוש שאי אפשר בלעדיו בחיים.   אתם לא יכולים לקבוע לי את החיים שלי! אתם לא יכולים לגרום לתלמידים לבוא לבית הספר בחוסר חיוך! כל מה שמעניין אתכם זה שנעבור בגרויות. לומדים כל היום כמו רובוטים אבל רגע, אנחנו אנושיים! קשה לנו עם כל העומס הזה, קשה לנו לחשוב שבלי “הדף הקדוש” לא נצליח בחיים. 

ואני שואלת את עצמי למה החליטו את זה בכלל? למה בנו לנו שגרת חיים כזאת? אנחנו כבר בשנת 2019 דברים משתנים אבל זה נראה שלא בשביל משרד החינוך. משרד החינוך נתקע בהרגל של ללמוד, ללמוד, ללמוד להוציא תעודת בגרות רק בשביל לנסות להתקבל לדברים בחיים. אבל אנחנו בשנת 2019 אנחנו דור שונה, אנחנו דור עם חוסר סבלנות לשבת וללמוד כל כך הרבה זמן, אנחנו דור שגדל לתוך טכנולוגיה משוכללת. אנחנו לא אוהבים את כל המחברות, העפרונות וכל הספרים. אני פונה אל משרד החינוך בבקשה לשנות כבר את סגנון החיים בכך שתתחילו ללמד בטכנולוגיה דברים שקצת יותר מתאימים לשנת 2019. תפחיתו בשעות בית ספר, בנוסף החלק העיקרי תשנו כבר את המוטו שבלי תעודות בגרות אי אפשר בחיים! גם אם אתם כן עושים בגרות אתם יכולים להפחית במספר הבגרויות, או שאתם יכולים להחליט שלא צריך לכל מקום עבודה תעודת בגרות, ואני מדברת גם למקומות עבודה נחשבים יותר. תחשבו לאיפה החינוך יתקדם בקצב הזה.

דיון ומסקנות

המסקנות שלי מעבודת החקר שלי הן, שהנושא של למה לא צריך תעודת בגרות כן מדובר אבל לא מספיק. הנושא הוא נושא הנחשב בעייתי כיוון שהוא משנה את כל תהליך החינוך בישראל. מהמחקר גיליתי שיש אנשים רבים שחושבים כמוני וגם הם בעד לשנות את השיטה. המסקנה העיקרית שלי מעבודת החקר היא שיש לפעול יותר לשינוי החינוך בישראל ולעזור יותר לילדים אשר מתקשים ומתוסכלים. 

סיכום

בעבודתי חקרתי את השאלות למה כל כך הרבה אנשים לא אוהבים את דרך החינוך בישראל, ולמה אכפת למשרד החינוך רק מתעודת בגרות. חקרתי על הנושא של הבגרויות וגיליתי על הנושא דברים רבים. אחד הדברים שגיליתי היה, שיש הרבה אנשים שחושבים כמוני שבגרות זה לא הכל בחיים ושיש לזה מודעות חלקית אך לא עושים איתה דבר. הסיבה לכך שאין מודעות שלמה לנושא קשורה בכך שזה כבר השגרה של החיים, וחוסר בגרויות משנה את כל שגרת החיים של מדינת ישראל. אנשים גדלו לפי נורמות מסוימות די דומות לכולם, “תשקיעו בלימודים בשביל עבודה טובה בחיים” זאת הסיבה שכל אחד הולך עם הזרם מבלי לחשוב אם הוא צריך את זה בכלל או שרוצה בכך.

מגישה: אביה לוי שלי

סקירת ספרות-יצירתיות אצל תלמידים

האם חשוב לפתח את היצירתיות והדמיון של התלמידים או לדחוף אותם לכיוון עבודה מסודרת ו”טכנית” יותר? 

כיום בתי ספר מלמדים ילדים מקצועות כמו מתמטיקה, היסטוריה, ואזרחות, בעיקר הרבה מקצועות שצריך לשנן שוב ושוב, ממש כמו רובוט, אבל האם בתי הספר מפתחים את היצירתיות של התלמידים? יש הרבה הורים שיגידו שהם מטפחים את החינוך של הילדים וישלחו אותם לבית ספר הטוב ביותר כדי שיהיו הכי טובים במתמטיקה או בכל מקצוע אחר,אבל האם זו היא הדרך הנכונה?האם הילד שלכם חזק במקצועות החובה שצריך לשנן שוב ושוב?האם הילד מאושר?האם אתם מחזקים את הילד בנקודות החזקות שלו או רוצים שהוא יצטיין במקצועות הריאליים?

מגישה: רימה ליסנוב

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s